ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ח, ד-ה

ד) כשם שאסור לצאת חוץ לתחום בשבת, כך אסור לצאת ביום טוב וביום הכפורים. וכשם שהמוציא מרשות לרשות בשבת חייב, כך המוציא מרשות לרשות ביום הכפורים, חייב, אבל ביום טוב מותר להוציא מרשות לרשות. לפיכך, מערבין עירובי חצירות ומשתתפין במבואות ליום הכפורים כשבת, אך ביום טוב אין צורך בעירוב זה, כיון שמותר לטלטל בו. ומערבין עירובי תחומין ליום הכפורים ולימים טובים, כדרך שמערבין לשבת, כיון שבין ביום הכפורים ובין בשבת אסור לצאת מחוץ לתחום.
ה) יום טוב שחל להיות סמוך לשבת, בין מלפניה בין מלאחריה, או שני ימים טובים של גליות, יש לו [-רשאי האדם] לערב שני עירובין לשתי רוחות, וסומך על אי זה מהן שירצה ליום הראשון, ועל העירוב שברוח השניה ליום השני. או שמערב עירוב אחד לרוח אחת וסומך עליו לאחד משני ימים, וביום השני יהיה כבני העיר, וכאילו לא עשה עירוב, ויש לו אלפים אמה לכל רוח. במה דברים אמורים, בשני ימים טובים של גליות, אבל בשני ימים טובים של ראש השנה הרי הן כיום אחד, ואינו מערב לשני הימים אלא לרוח אחת:

שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!