ספר זמנים: הלכות קידוש החודש, פרק ד, טו-טז
טו) אין מעברין את השנה בשנת רעבון, כיון שהכל רצים לבית הגרנות לאכול ולחיות, ואי אפשר להוסיף להן זמן לאסור החדש – את התבואה החדשה, שאינה ניתרת אלא בט"ז בניסן. ואין מעברין בשביעית, שיד הכל שולטת על הספיחין, ולא ימצאו תבואה של הפקר לקרב (-להקריב קרבן) העומר ושתי הלחם. ורגילין היו לעבר בערב שביעית:
טז) יראה לי, שזה שאמרו חכמים אין מעברין בשנת רעבון ובשביעית, היינו שלא יעברו בהם מפני צורך הדרכים והגשרים וכיוצא בהם, אבל אם היתה השנה ראויה להתעבר מפני התקופה, או מפני האביב ופירות האילן, מעברין לעולם, בכל זמן, ואפילו בשנת רעבון או בשנה השביעית.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
