ספר זמנים: הלכות קידוש החודש, פרק ה, ט-י
ט) אין עשיית יום טוב אחד תלוייה בקריבת המקום, כיצד, אם יהיה מקום בינו ובין ירושלים מהלך חמשה ימים או פחות, שבודאי אפשר שיגיעו להן שלוחין, אין אומרין שאנשי מקום זה עושין יום טוב אחד, והטעם לכך, שהרי מי יאמר לנו שהיו השלוחים יוצאין למקום זה, שמא לא היו השלוחים יוצאין למקום זה מפני שלא היו גרים שם ישראל, ואחר שחזרו לקבוע על החשבון ישבו שם ישראלים שבאו ממקום שהן חייבין לעשות שני ימים, או שלא הגיעו לשם שלוחים מפני שהיה חירום בדרך מחמת מלחמה וכדומה, כדרך שהיה בין יהודה וגליל בימי חכמי משנה, או מפני שהיו הכותים מונעין את השלוחין לעבור ביניהן:
י) ואילו היה הדבר תלוי בקריבת המקום, היו כל בני מצרים עושין יום אחד, שהרי אפשר שיגיעו להם שלוחי תשרי, שאין בין ירושלים ומצרים על דרך אשקלון אלא מהלך שמנה ימים או פחות, וכן רוב סוריא, הא למדת שאין הדבר תלוי בהיות המקום קרוב:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
