ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ב, ז-ח
ז) דגים שבביברין גדולים, וכן חיה ועוף שבביברין גדולים, כל שהוא 'מחוסר צידה', והסימן לכך הוא עד שאומרים בני אדם זה לזה 'הבא מצודה ונצודנו', הרי זה מוקצה, ואין צדין אותן ביום טוב. ואם עבר וצד, לא יאכלו. וכל שאינו צריך מצודה, הרי זה 'מוכן', וצדין אותו ביום טוב ואוכלין אותו. וכן חיה שקיננה בפרדס הסמוך לעיר, ילדיה, כשהן קטנים שאינן צריכין צידה, אינם צריכים זימון, מפני שדעתו עליהן.
ח) מצודות חיה ועופות ודגים שפרסן מערב יום טוב, לא יטול מהן ביום טוב, אלא אם כן יודע שניצודו מערב יום טוב. הַסוֹכֵר אמת המים מערב יום טוב, ולמחר השכים ומצא בה דגים, הרי אלו מותרין, שכבר ניצודו מערב יום טוב, והרי הן מוכנין.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
