ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ב, יא-יב
יא) עצים שנשרו מן הדקל ביום טוב, אסור להסיקן, מפני שהן 'נולד', ואם נשרו מאליהם לתוך התנור, מרבה עליהן עצים מוכנין, ומסיקן יחד. ערימת התבן, ואוצר של עצים, אין מתחילין להשתמש בהן ביום טוב, אלא אם כן הכין מבערב, מפני שהן מוקצה. ואם היה התבן מעורב בקוצים, שאינו ראוי למאכל בהמה וכדומה, שהרי אינו ראוי אלא לאש, הרי זה מוכן, ומותר להתחיל להשתמש בו ביום טוב.
יב) אין מבקעין עצים מסוואר של קורות – ערימת קורות המסודרות לצורך בנין, מפני שהן מוקצה, ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב, מפני שהיא 'נולד', וכן כלים שנשברו ביום טוב אין מסיקין בהן, מפני שהן 'נולד', אבל מסיקין בכלים שלמים, או בכלים שנשברו מערב יום טוב, שהרי הוכנו למלאכה אחרת מבערב. כיוצא בו, אגוזים ושקדים שאכלן מערב יום טוב, מסיקין בקליפיהן ביום טוב, כיון שהיו מוכנים לצורך הסקה, ואילו אם אכלן ביום טוב עצמו אין מסיקין בקליפיהן. ויש נוסחאות שיש בהן, שאם אכלן מבערב אין מסיקין בקליפיהן, שהרי הוקצו. ואם אכלן ביום טוב מסיקין בקליפיהן, מפני שהן מוכנין מערב יום טוב על גב (-אגב) האוכל.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
