ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ז, יד-טו
יד) ומותר לכתוב אגרות של שאלת שלום במועד, וכותב חשבונותיו, ומחשב יציאותיו, כיון שכתיבות אלו אין אדם נזהר בתקונן מאד, ונמצאו כמעשה הדיוט במלאכות:
טו) עושין כל צרכי המת במועד, גוזזין שערו, ומכבסין כסותו, ועושין לו ארון. ואם לא היו להם נסרים לעשיית הארון, מביאין קורות, ונוסרין מהם נסרים בצנעה בתוך הבית. ואם היה המת אדם מפורסם, עושין אפילו בשוק, כיון שהכל יודעים שעושים כן לצורך המת. אבל אין כורתין עץ מן היער לנסור ממנו לוחות לארון, ואין חוצבין אבנים לבנות בהן קבר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
