ספר זמנים: הלכות שביתת יום טוב, פרק ח, יג-יד
יג) תנור וכירים, שאפשר שייבשו ויאפה בהן במועד, עושין אותן במועד, ואפילו מעשה אומן, כיון שזה צורך אוכל נפש, ואם לאו – אם ודאי לא יהיו מוכנים לשימוש במועד, אין עושין אותן בחול המועד, ואפילו לא מעשה הדיוט. ובין כך ובין כך, בונין על חרש של תנור ועל הכירה הטפילה שלהן, כיון שגם אם לא יתייבשו במועד, הרי ניתן להשתמש בהם. ומסרגין בחבלים את המטות, ונוקרין את הריחים כדי שתהיינה מחוספסות ועל ידי כך החטים נטחנות היטב, ופותחים להן עין – עושים את הנקב שבאמצע הריחיים, ומעמידין אותן, ובונין אמת המים של ריחים:
יד) זופתין את החבית כדי שלא יפסד היין שבתוכה, וזופתין את הבקבוק מפני שאין בו טורח, וסותמין פי החבית של שכר כדי שלא תפסד, ומחפין את הקציעות בקש כדי שלא יאבדו, ומרככין את הבגדים בידים מפני שהוא מעשה הדיוט. אבל אין עושין קשרי בית הידים, מפני שהוא מעשה אומן וכן כל כיוצא בזה:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
