ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז, יט-כא
יט) כל מי שחייב בשופר ובסוכה, חייב בנטילת הלולב, וכל הפטור משופר וסוכה, פטור מלולב. קטן היודע לנענע, חייב בלולב מדברי סופרים, כדי לחנכו במצות:
כ) הלכה למשה מסיני שמביאין במקדש ערבה אחרת, נוספת, חוץ מערבה שבלולב. ואין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב לענין ערבה זו, ושיעורה של אותה ערבה נוספת, אפילו עלה אחד בבד (-בענף) אחד:
כא) כיצד היתה מצותה של ערבה שבמקדש, בכל יום ויום משבעת הימים היו מביאין מורביות (-ענפים גדולים) של ערבה, וזוקפין אותן על צדדי המזבח, וראשיהן כפופין על גבי המזבח, ובעת שהיו מביאין אותה וסודרין אותה תוקעין ומריעין ותוקעין. חל יום שבת להיות בתוך החג, אין זוקפין ערבה, אלא אם כן חל יום שביעי להיות בשבת זוקפין אותה בשבת, כדי לפרסמה שהיא מצוה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
