ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ז, ז-ח
ז) כמה נוטל מהן, לולב אחד, ואתרוג אחד, ושני בדי ערבה, ושלשה בדי הדס. ואם רצה להוסיף בהדס כדי שתהיה אגודה גדולה, מוסיף, ונויי מצוה הוא, אבל שאר המינין אין מוסיפין על מנינם ואין גורעין מהן, ואם הוסיף או גרע, לא פסל:
ח) כמה שיעור אורך כל מין מהם, לולב, אין פחות מארבעה טפחים, ואם היה ארוך כל שהוא (-אפילו הרבה מאד), כשר, ומדידתו משדרתו בלבד, לא מראש העלים. והדס וערבה, אין פחות משלשה טפחים, ואם היו ארוכין כל שהן, כשרים. ואפילו אין בכל בד ובד אלא שלשה עלין לחין, כשרים, והוא (-ובתנאי) שיהיו בראש הבד. ואם אגד את הלולב, צריך שיהיה שדרו של לולב יוצא מן ההדס וערבה טפח או יותר, ושיעור אתרוג אין פחות מכביצה, ואם היה גדול כל שהוא, כשר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
