ספר זמנים: הלכות שקלים, פרק ד, ג-ד
ג) כל הבהמות הנמצאות בירושלים, או חוצה לה בקרוב ממנה, ואין ידוע מה הן, באות עולות – קרבות לשם עולה, כמו שיתבאר בפסולי המוקדשין, ונסכיהן באין מתרומת הלשכה. וכן עובד כוכבים ששלח עולתו ממדינה אחרת, ולא שלח עמה דמי נסכים, יביאו נסכיהם מתרומת הלשכה:
ד) גר שמת והניח זבחים, אם יש לו נסכים בממון שהותיר במותו, קרבין משלו, ואם לאו, באין מתרומת הלשכה. כהן גדול שמת, ועדיין לא מנו כהן גדול אחר תחתיו, והרי יש חיוב על כהן גדול להקריב בכל יום מנחת חביתין, מקריבין את החביתין מתרומת הלשכה. מבקרי מומים שבירושלים, ותלמידי חכמים המלמדים הלכות שחיטה לכהנים, ומלמדים הלכות קמיצה, ונשים המגדלות בניהן בטהרה לצורך טהרת הכהן השורף את הפרה האדומה, כולן נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. וכמה הוא שכרן, כמו שיפסקו להן בית דין:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
