ספר זמנים: הלכות תעניות, פרק א, ח-ט
ח) תעניות אלו שמתענין על הצרות, אין מתענין בהן לא עוברות ולא מניקות, ולא קטנים. ומותרין לאכול בלילה, אף על פי שמתענין למחר, חוץ מתעניות המטר, כמו שיתבאר. וכל תענית שאוכלין בה בלילה, בין צבור בין יחיד, הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר, והוא שלא ישן. אבל אם כבר ישן, אף שקם לפני עלות השחר, אינו חוזר ואוכל:
ט) כשם שהצבור מתענים על צרתן, כך היחיד מתענה על צרתו. כיצד, הרי שהיה לו חולה בביתו, או שהיה תועה במדבר, או אסור בבית האסורין, יש לו להתענות עליו ולבקש רחמים בתפלתו, ואומר תפילת 'עננו' וכו' בכל תפלה שמתפלל. ולא יתענה בשבתות, ולא במועדות, ולא בראשי חדשים, ולא בחנוכה ופורים:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
