ספר זמנים: הלכות תעניות, פרק א, י-יא
י) כל תענית שלא קיבלה עליו היחיד מבעוד יום – בערב היום שרוצה להתענות בו, אינה תענית. כיצד מקבלה, כשיתפלל תפלת מנחה ביום שלפני התענית אומר אחר התפלה 'מחר אהא בתענית', וגומר בלבו להתענות למחר, ואף על פי שהוא אוכל בלילה לא הפסיד כלום. וכן אם גמר בלבו וקבל עליו להתענות שלשה או ארבעה ימים זה אחר זה, אף על פי שהוא אוכל כל לילה ולילה, לא הפסיד תעניתו, ואינו צריך כוונה מחודשת לכל יום ויום מבעודו, אלא די בקבלה הראשונה לכל אותם הימים.
יא) קבל עליו מבעוד יום להתענות למחר בלבד, והתענה, ובלילה נמלך להתענות גם ביום שני, אף על פי שלן בתעניתו, התענית של היום השני אינה תענית, מפני שלא קבלה עליו מבעוד יום, ואין צריך לומר שאם היה אוכל ושותה בלילה שלאחר היום הראשון של התענית, והשכים בבקר ונמלך להתענות, שאין זו תענית כלל:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
