ספר נשים: הלכות אישות, פרק ג
ג) ואם קידש בשטר, כותב על הנייר או על החרס או על העלה ועל כל דבר שירצה 'הרי את מקודשת לי', או 'הרי את מאורסת לי', וכל כיוצא בדברים אלו, ונותנו לה בפני עדים:
ד) וצריך שיכתוב אותו לשם האשה המתקדשת, כגט, שיש לכותבו לשם אשה מסוימת זו, ואינו כותבו אלא מדעתה – מרצונה, אבל אם כתבו שלא לשמה, או שכתבו לשמה ושלא מדעתה, אף על פי שנתנו לה לדעתה בפני עדים, אינה מקודשת:
ה) ואם קידש בביאה, אומר לה 'הרי את מקודשת לי', או 'הרי את מאורסת לי', או 'הרי את לי לאשה' בבעילה זו, וכל כיוצא בזה, ומתייחד עמה בפני שני עדים ובועלה, והמקדש בביאה (מסתמא) דעתו על גמר ביאה, וכשיגמור ביאתו תהיה מקודשת. ובין שבא עליה כדרכה ובין שבא עליה שלא כדרכה, הרי זו מקודשת:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
