ספר נשים: הלכות אישות, פרק ה
כג) האומר לאשה 'התקדשי לי בדינר, והרי זה המשכון בידך עד שאתן הדינר', אינה מקודשת לו, לפי שלא הדינר הגיע לידה, ולא המשכון נתן להיותו שלה, ונמצא שלא קיבלה דבר הראוי להתקדש בו. היה בידו משכון של אחרים על חוב שיש לו אצל אחרים, וקידש בו אשה, אף על פי שאינו שלו, הרי זו מקודשת, מפני שבעל חוב יש לו מקצת קנין בגופו של משכון, ובאותו קנין מועט יכול הוא לקדש את האשה.
כד) האומר לאשה 'הרי את מקודשת לי בדינר זה על מנת שתחזירהו לי', אינה מקודשת, בין אם החזירה בין אם לא החזירה, והטעם לכך, שאם לא החזירתו נמצא שלא נתקיים התנאי, ואם החזירתו הרי נמצא שלא נהנית ולא הגיע לידה כלום:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
