ספר נשים: הלכות אישות, פרק ז
כ) העושה שליח לקדש לו אשה, והלך השליח וקדשה על תנאי, אינה מקודשת. וכן אם אמר לו לקדשה על תנאי, והלך וקדשה סתם, או שקידשה על תנאי אחר, או ששינה את התנאי, אינה מקודשת:
כא) אמר לו האדם לשלוחו 'קדשה לי במקום פלוני', והלך וקידשה במקום אחר, אינה מקודשת. אך אם אמר לו 'קדשה לי, והרי היא במקום פלוני', והלך וקידשה במקום אחר, הרי זו מקודשת, מפני שלא התכוון לומר לו שיקדשנה דוקא במקום זה, אלא מראה מקום הוא לו, שבמקום זה ימצאנה. וכן היא שאמרה לשלוחה 'קבל לי קידושי במקום פלוני', וקבלם לה במקום אחר, אינה מקודשת. אך אם אמרה לו שיקבל את קידושיה, והוסיפה ואמרה 'הרי הבעל במקום פלוני', וקבל לה במקום אחר, הרי זו מקודשת, מפני שמראה מקום היא לו:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
