ספר נשים: הלכות אישות, פרק ז
טו) האומר ליבמה, האסורה לזרים כל עוד לא חלץ לה יבמה, 'הרי את מקודשת לי בזה לאחר שיחלוץ ליך יבמיך', הרי זו מקודשת קידושי ודאי, הואיל ואפילו אילו קידשה עתה, בעודה זקוקה לחליצה, היו קידושין תופסין בה מספק:
טז) האומר לחבירו 'אם ילדה (-תלד) אשתך נקבה, הרי היא מקודשת לי בזה', לא אמר כלום. ואם היתה אשת חבירו מעוברת, וכבר הוכר העובר, ולבסוף ילדה נקבה, הרי זו מקודשת, ויראה לי שצריך לחזור ולקדש אותה אחר שתלד על ידי אביה, כדי שיכניס אותה בקידושין שאין בהן דופי (-חשש).
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
