ספר נשים: הלכות אישות, פרק כ
ה) 'עישור נכסים' זה שנוטלות הבנות, שהוא לפרנסה של נישואיהן, אינו מתנאי כתובה, לפיכך אפילו לפי תקנת חכמים (הראשונים) ואחרונים אינה נוטלת אלא מן הקרקע, ולא מן המטלטלין, ויש לה לגבות עישור זה משכירות הקרקע, כיון שדינה כקרקע. ואם רצו האחין ליתן לה מעות כנגד עישור הקרקע, נותנין:
ו) הבת בעישור זה כבעלת חוב של אחין היא, לפיכך נוטלת אותו מן הקרקע הבינונית בלא שבועה, ואם מתו האחין נוטלת אותו מן בניהם מקרקע זיבורית, ובשבועה, שהרי היא נפרעת מנכסי יתומים, וכל הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא מן הזיבורית, ובשבועה, כמו שיתבאר בהלכות הלואה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
