ספר נשים: הלכות אישות, פרק כה

ג) הורו מקצת הגאונים, שזה שאמרו חכמים מפני שהוא בודק בקרובותיו, אינו קרובותיו בלבד, אלא אפילו מיודעיו, ואפילו היה גר בעיר ואין לו קרוב כלל, אם יש שם מרחץ אינו יכול לטעון שלא ידע ממומים אלו, לפי שאי אפשר שלא יהיו לו רעים, ואומר לאחד מרעיו שתבדוק לו אשתו או אחותו על פלונית, ולפיכך חזקתו ששמע ונתפייס. ולא יראה לי דין זה, שאין כל אדם מוציא כל מה שיש בלבו מדברים אלו לכל, אלא לקרוביו. ועוד, שאין דעתו סומכת אלא לדברי קרוביו ביותר.
ד) כיצד היא טענת המומין, אם היו המומין שנמצאו בה מומין שודאי היו בה קודם שתתארס, כגון אצבע יתירה וכיוצא בו, על האב להביא ראיה שידע בהן הבעל ורצה (-והתרצה), או שחזקתו שידע, והיינו שיש מרחץ בעיר, ויש לו קרובים. ואם לא הביא האב ראיה לכך, תצא בלא כתובה כלל. היו בה מומים שאפשר שנולדו בה אחר האירוסין, אם נמצאו בה אחר שנכנסה לבית הבעל, על הבעל להביא ראיה שעד שלא (-שקודם ש)נתארסה היו בה מומים אלו והיה מקחו מקח טעות, ואם נמצאו בה והיא בבית אביה, על האב להביא ראיה שאחר האירוסין נולדו, ונסתחפה שדהו, כלומר, כיון שנהיו המומים בזמן שהיתה כבר ברשות הבעל ההפסד הוא של הבעל.