ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ו

כא) השולח גט ביד שליח, ובטל את הגט, הרי הוא חוזר ומגרש בו כשירצה, והטעם לכך, כיון שלא ביטלו לגט עצמו מתורת גט, אלא ביטל את השליח מתורת שליחות, לפיכך, אם היה הגט ביד הבעל וביטלו, כגון שאמר 'גט זה בטל הוא', שבזה אי אפשר לפרש שהיתה כוונתו לבטל שליחות, שהרי לא היה כאן שליח כלל, אלא היה הגט בידו, ובודאי היתה כוונתו לבטל את הגט עצמו ואינו מגרש בו לעולם, והרי הוא כחרס הנשבר, ואם גירש בו אינה מגורשת. וכן אם פירש בעת שביטלו, והוא ביד השליח, ואמר 'גט ששלחתי הרי הוא בטל מלהיות גט', הרי אמר בפירוש שאינו מבטל את השליחות אלא את הגט עצמו, הרי הגט בטל לגמרי ואינו מגרש בו לעולם.
 כב) באי זה לשונות מבטל הגט, בלשונות המורות על כך שהוא רוצה בדיבור זה לבטלו, כגון שאמר 'בטל הוא', 'אי אפשי בו', 'גט זה לא יועיל', 'לא יתיר', 'לא יעזוב', ו'לא ישלח', 'לא יגרש', 'יהא כחרס', 'יהא חרס', 'הרי הוא כחרס', ואם אמר אחד מלשונות אלו וכל הדומה להן, הרי זה ביטלו.