ספר נשים: הלכות גירושין, פרק ט

לב) אמר לסופר 'כתוב לי גט לאשתי', כְּתָבוֹ ונתנו לבעל בלא עדים, ונטלו הבעל ונתנו לשליח שלא בפני עדים, ואמר לו תן גט זה לאשתי בפני עדים, והלך השליח ונתנו לה בפני עדים, נמצא שאין עדים החתומים על הגט, ואף לא עדים שמסר הבעל את הגט לשליח כדי שיגרש בו, ולכן הרי זו ספק מגורשת, כיון שאין השליח נאמן להתיר את הערוה אף על פי שהוא עד אחד אלא מפני כתב העדים שחתמו על הגט, שהן כמי שנחקרה עדותן בבית דין, עד שיהיה שם מערער, כמו שבארנו, וכיון שכאן אין עדים החתומים בגט, ואף לא עדים שמסר לו הבעל את הגט לשם גירושין, נמצא שיש לסמוך רק על עד אחד זה. ואם היו שם שני עדים שיעידו שגט זה הבעל נתנו לשליח לגרשה בו, הרי זו מגורשת.
לג) האומר לשליח תן גט זה לאשתי במקום פלוני, ונתנו לה במקום אחר, אינו גט, שהרי לא עשאו שליח אלא לתיתו באותו מקום, וכשנתנו במקום אחר אינו שלוחו. אך אם אמר הבעל לשליח 'הרי היא במקום פלוני', ונתנו לה במקום אחר, כשר, מפני שמראה מקום הוא לו. אמר לו 'אל תתנהו לה אלא בבית', ונתנו לה בעלייה, או שאמר לו 'אל תתנהו לה אלא בימין', ונתנו לה בשמאל, או שאמר לו 'תנהו לה ביום פלוני', ונתנו לה בתוך הזמן, כיון שלא עשה את שליחותו כפי שציוהו הבעל, אינו גט (אך אם נתנו לאחר אותו יום, הגט פסול רק מדרבנן). ואם אמר לו אל תתנהו לה אלא ביום פלוני, ונתנו לה מלפניו או מאחריו – לפני או אחרי אותו היום, אינו גט מן התורה, שהרי הקפיד על עצמו של יום שינתן בו הגט, וכן כל כיוצא בזה.