ספר נשים: הלכות גירושין, פרק יג
ה) אשת איש שבאה לפנינו ואמרה עישנו עלינו בית או מערה – אויבים מילאו בעשן את הבית או המערה שהיינו שם, אני ובעלי, הוא מת ואני נצלתי, אינה נאמנת, כיון שאנו אומרים שמא כשם שנעשה לה נס וניצלה מהעשן כך נעשה לו נס וניצל, והיא סבורה שמת. היתה שנת רעבון, ואמרה מת בעלי, אינה נאמנת, מחשש שמא היא טועה בדעתה וסבורה שמת ברעב, אך אם אמרה מת וקברתיו, נאמנת.
ו) אשת איש שבאה לפנינו ואמרה נפלו (-התנפלו) עלינו גויים או לסטים, הוא נהרג ואני נצלתי, נאמנת, כיון שאין דרכן להרוג את הנשים, כדי שנאמר כשם שנוצלה היא כך נוצל הוא, אלא מסתבר הדבר שהיא ניצלה והוא נהרג, כדבריה.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
