יז) ראוהו שנפל לגוב אריות ונמרים וכיוצא בהן, אין מעידין עליו שמת, כיון שאפשר שלא יאכלוהו, אם לא היו רעבים באותו זמן, או מטעם אחר. אבל אם נפל לחפירת נחשים ועקרבים, או לתוך כבשן האש, או לתוך יורה רותחת מלאה יין או שמן רותחים, או ששחטו שני סימנין או רובן, אפילו עמד וברח, מעידין עליו שמת, שכל אלו ודאי סופן למות, וכן כל כיוצא בזה מדברים שאי אפשר שיחיה אלא ימות מיד בזמן קרוב, הרי אלו מעידין עליו.
יח) ראוהו צלוב – תלוי על עץ והעוף אוכל בו, אף על פי שדקרוהו או ירו בו חצים, אינו מעיד עליו שמת. ואם ראו את העוף אוכל מגופו במקום שהנפש יוצאה בנטילתו, כגון מוחו או לבו או בני מעיו, הרי זה מעיד עליו שמת.
