ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ב
ו) מי שמת ללא ילדים, והניח אחים רבים, מצוה על הגדול לייבם או לחלוץ, שנאמר 'והיה הבכור אשר תלד' וגו' מפי השמועה למדו (-קיבלו חז"ל) שאינו מדבר אלא בבכור שבאחין, כלומר, גדול האחין יקום על שם אחיו המת על ידי שייבם, וזה שנאמר 'אשר תלד' משמעו 'אשר ילדה האם' של האחים, ואין משמעו אשר תלד היבמה:
ז) אם לא רצה הגדול לייבם, מחזרין על כל האחין, ואם כולם לא רצו, חוזרין אצל הגדול ואומרין לו 'עליך מצוה, או חלוץ או יבם', ואין כופין את היבם לייבם אם אינו רוצה, אבל כופין אותו לחלוץ:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
