ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ז
יא) היו שלשה אחין, שנים מהן נשואין שתי אחיות והשלישי נשוי נכרית (-אשה זרה, שאינה אחותן), ומת אחד מבעלי אחיות, ויבם הנשוי נכרית את אשתו, ואחר כך מתה אשתו של האח השני, ואחר כך מת השלישי, ונפלו שתי נשיו לפני השני, (שאין לו עתה אשה), הרי אלו פטורות מן החליצה ומן הייבום, האחת מפני שהיתה אחות אשתו בשעה שמת אחיו הראשון ונאסרה עליו לעולם משום אשת אח שלא במקום מצוה, כדין אשת אחיו שלא היה בעולמו, והנכרית משום שהיא צרתה:
יב) וכן אם שני אחין נשואין לשתי אחיות, ומת אחד מהן, באותו זמן היא אסורה על האח החי כדין אחות אשתו, ולכן גם אם אחר כך מתה אשתו של שני, הרי זו אסורה עליו עולמית, הואיל ונאסרה עליו בשעת נפילה. אבל המגרש את אשתו, והחזירה, ומת, הרי זו מותרת ליבם, ואף על פי שנאסרה עליו בחיי אחיו בשעה שגירשה, שהרי אשת אח אסורה על האח לעולם ואפילו לאחר שגירשה, הרי חזרה להיתרה כשחזר אחיו ונשאה, שפקע ממנה איסור זה (ואסורה עליו רק משום אשת איש), וכשמת אחיו הרי בהתירה ליבום היתה עומדת, וככל אשה שמת בעלה, שהיא זקוקה ליבום לאחיו.
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
