ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ח
ב) שנים שאינם אחים, שקדשו שתי אחיות, זה אינו יודע אי זו קידש וזה אינו יודע אי זו קידש, ומתו שניהן, לזה אח אחד ולזה אח אחד, אח זה חולץ לשתיהן, ואח זה חולץ לשתיהן, ואין אחד מהם יכול לייבם אף אחת מהן, שמא אין זו אשת אחיו, והיא אסורה עליו כדין יבמה הזקוקה ליבום. אך אם היה לזה אח אחד, ולזה שנים, האח היחידי חולץ לשתיהן בתחלה, ובכך ודאי הותרה אשת אחיו להנשא למי שתרצה, והשנים שהם אחים של האחר, אחד חולץ ראשונה לאחת מהן, ובכך מפקיע את זיקתה אם היא אשת אחיו, והשני מייבם את השניה, ומותרת לו ממה נפשך, אם היא אשת אחיו הרי לקחה בתורת יבום, ואם אינה אשת אחיו הרי הותרה בחליצת האח של המת השני, ואף שאם אינה אשת אחיו הרי היתה אחות זקוקתו, מכל מקום כיון שחלץ אחיו לאחותה שהיתה אשת אחיו והפקיע את זיקתה, אחותה מותרת לו. ואם קדמו וכנסו שני האחים את שתי האחיות, אין מוציאין מידן, כיון שעתה ודאי אחד מהם נשא את יבמתו ואחד נשא את אחותה לאחר שנחלצה כדין, ואפילו היו כהנים, שהחליצה שחלץ האח היחידי, מספק חלץ, שהרי בכל אחת מהן יש ספק שמא לא היתה זקוקה כלל לחליצתו, והחלוצה עצמה אסורה לכהן רק מדברי סופרים, ובספק חלוצה לא גזרו, ואף שאחד מהם ודאי נשא חלוצה, מכל מקום כיון שאין ידוע איזה מהם נשוי לחלוצה לא גזרו בו איסור.
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
