ספר נשים: הלכות יבום וחליצה, פרק ח

ו) מי שלא שהתה אחר מיתת בעלה שלשה חדשים כתקנת חכמים (כדי להבחין בין זרעו של ראשון לבין זרעו של שני) ונשאת לאדם אחר בתוך אותם שלשה חודשים, וילדה, ואין ידוע אם ולד זה הוא בן תשעה חודשי עיבור לראשון, אם בן שבעה חודשים לאחרון, והיו לה בנים מן הראשון ומן השני, אם מת זה הבן הספק ללא בנים, בני הראשון ובני השני חולצין לאשתו ולא מייבמין, שכל אחד מהן שיבא לייבם צריך לחשוש שמא אינו אחיו מאביו ואין בו מצוות יבום, ומאידך הרי הוא אחיו מאמו בודאי, ואשת אחיו מאמו אסורה עליו לעולם (-אפילו לאחר שפקעה זיקתה על ידי חליצה) משום ערוה. וכן זה הבן הספק חולץ לנשותיהן, ולא מייבם, מאותו טעם, שעליו לחשוש שמא הוא אחיהם רק מהאם ולא מן האב.
ז) היה בן לבעל הראשון ובן לבעל השני שלא מאשה זו שנשאת בתוך זמן (-בתוך שלשה חודשים למיתת בעלה), ונמצא שאותו בן מסופק אינו אחיהם מן האם, והוא ספק אח מן האב של כל אחד מהם, ומת אחד מהן – בן הבעל הראשון או בן הבעל השני מאשה אחרת, הרי הבן הספק חולץ לאשת זה שמת, או מייבם, והטעם שיכול הוא לייבמה מספק, כיון שהיא מותרת לו ממה נפשך, שאם בעלה המת אחיו מאביו הוא, הרי יבם את אשתו כדין, ואם אינו אחיו מאביו, הרי אין ביניהן אחוה כלל, שהרי אינו אחיו מן האם, ואינה צריכה חליצה כיון שאין לבעלה אחים מן האב כלל, ולפיכך מותר לו לישא את אשתו:
ח) ובאופן זה, אם מת הבן הספק, אחד משני הבנים הודאין (-הידועים בני מי הם, אחד בן הבעל הראשון ואחד בן הבעל השני) חולץ לאשתו תחלה, והשני מייבם על כל פנים – ממה נפשך, אם אחיו מן האב הוא, הרי יבם את אשתו כדין. ואם אינו אחיו והוא בן האב האחר, וודאי שאינו בן אמו, הרי נחלצה אשת המת מאחי בעלה, וכיון שהמת לא היה קרובו כלל לא מן האב ולא מן האם, מותר הוא לישא את אשתו לאחר שפקעה זיקתה.