יום שבת
י"א כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

פסקי הלכות, מסכת ביצה, פרק שני (ג)

(פסקי ההלכות על פי שיטת הרי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ולענין הלכה למעשה יש לשאול מורה הוראה)

לו. אסור לאפות מיום טוב לחול, ומכל מקום העושה כן אינו חייב מלקות, כיון שאם היו מזדמנים לו אורחים היה המאכל ראוי עבורם.

לז. אסור לאפות ביום טוב לצורך בעלי חיים.

לח. מתוך שהותרה מלאכת בישול לצורך אוכל נפש, הותרה גם לשאר צרכים, ולכן רשאי אדם לחמם מים לרחוץ את רגליו, ועושה מדורה להתחמם כנגדה.

לט. מים חמים שחוממו ביום טוב עצמו, אסור לרחוץ בהם את כל גופו.

מ. מותר לרחוץ כל גופו במים שחוממו מערב יום טוב.

מא. בשבת אסור לרחוץ כל גופו במים חמים, אפילו אם חוממו מערב שבת.

מב. אין בניה וסתירה בכלים, ולכן מותר להרכיב בשבת וביום טוב מנורה העשויה חוליות חוליות.

מג. מותר לאפות ביום טוב אפילו ככרות לחם עבים, הגם שיש בכך טירחא יתירה.

מד. אדם הרוצה לשמש מיטתו בליל יום טוב, ויש נר דולק בחדרו, ילך לחדר אחר, או יעשה מחיצה, או יניח עליו כלי המסתיר את אורו, אך אסור לו לכבותו.

מה. אסור לכבות גחלת עץ בוערת, בין אם עושה כן כדי שלא תישרף, ובין אם עושה כן כדי שלא יתמלא הבית עשן, ובין אם עושה כן כדי שלא תישרף הקדירה.

מו. במקום שיש חשש סכנת נפשות מחמת הדליקה, מותר לכבות את האש, בין בשבת ובין ביום טוב. אך משום הפסד ממון, אסור.

מז. נר הדולק ביום טוב, אסור ליטול ממנו שמן וכן אסור להרחיק את הפתילה מהשמן, כיון שהגורם לנר שיכבה מהר יותר, חייב משום מכבה.

מח. ערימת עצים הבוערת, מותר ליטול את העצים שעדיין לא אחזה בהם האש, ואין בכך משום איסור מכבה.

מט. אדם החולה בעיניו באופן שיש בכך חשש סכנה, מותר לו ליתן רפואה בעיניו בשבת או ביום טוב.

נ. אבל בחולי שאין בו חשש סכנה, וכן כשעושה כן רק כדי לחזק את הראייה, אסור לעשות כן על ידי ישראל, ומותר על ידי גוי, אף שהחולה עצמו מסייע לרפואה בכך שפותח וסוגר את עיניו כדי שתיכנס הרפואה לתוכן.

נא. איסור רפואה ביום טוב נוהג גם ביום טוב שני של ראש השנה, אבל ביום טוב שני של גלויות מותר להתרפא אפילו על ידי ישראל.

נב. מותר לאפות ביום טוב אפילו כמות גדולה של פת בבת אחת, אם הוא צריך לה.

נג. אסור לטאטא ביום טוב את הקרקע שבין המיטות שאכלו עליהם, מחשש שיבא להשוות גומות.

נד. אסור להניח בשמים על גבי הגחלים ביום טוב לריח טוב, בין אם עושה כן כדי להריח ובין אם עושה כן כדי שיהיה ריח טוב בבגדים, כיון שעובר בכך על מלאכת מבעיר שלא לצורך אוכל נפש. אבל מותר להניח פירות על גבי גחלים, כדי לתת בהם ריח טוב ולמתקן שיהיו ראויים יותר לאכילה.

נה. מותר להניח ביום טוב בשר או פירות על גבי גחלים להכשירם לאכילה, ואין בכך משום כיבוי.

נו. אין צולים עבור ליל פסח גדי של חולין כדרך צלייתו של קרבן הפסח, ואין אוכלים גדי כזה בפסח, מחשש שייראה האדם כמקריב או כאוכל קדשים בחוץ.

נז. אסור לסנן ביום טוב את החרדל מהסובין שבו, כיון שיש בכך משום מלאכת בורר. ואסור להמתיקו על ידי שמכבים בתוכו גחלת של עץ הנעשית פחם, שיש בכך איסור תורה, אך מותר לכבות בתוכו גחלת של מתכת, שאיסור כיבויה מדרבנן, והתירו זאת חכמים משום שמחת יום טוב.

נח. אסור לעשות גבינה ביום טוב, כיון שהיה יכול לעשות זאת מערב יום טוב.

נט. אסור לעשות ביום טוב קמטים לנוי בבגדי נשים, שזהו מעשה אומן.

ס. מותר לגרד את גוף הבהמה ביום טוב בין המגרדת של עץ ובין בשל ברזל, אף שהיא עושה בה חבורה, כיון שאין כוונתו לכך.

סא. אסור לאדם להניח לבהמתו לצאת לרשות הרבים בשבת או ביום טוב ברצועה שבין קרניה, לפי שאין זה תכשיט אלא משא, ועובר משום שביתת בהמתו.

סב. אסור לטחון פלפלים ביום טוב בריחיים המיוחדות לכך, משום עובדין דחול.

סג. ריחיים של פלפלין שהתפרקו, יש בהם שלשה חלקים שכל אחד מקבל טומאה מצד עצמו, החלק התחתון משום שהוא בית קיבול לפלפלים הטחונים, גם אם הוא עשוי עץ. החלק העליון, הטוחן את הפלפלים, עשוי מתכת ונטמא אף אם אין לו בית קיבול. והחלק האמצעי המסנן את התבלין, אף שאין לו בית קיבול ואינו מתכת, דינו ככלי ארוג.

סד. עגלת משחק של קטן, שהוא יושב עליה, אם הקטן טמא בטומאת זב הרי היא נטמאת כ'מדרס הזב', ואינה מוקצה בשבת, ומותר לגוררה בשבת על גבי הקרקע.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?