פרק כ, החזרת ריבית, ד
ריבית דאורייתא
ד. אף בחוב הבא מחמת מכירה או שלא היה מותנה מראש, יתכן להפוך את הריבית לאיסור מן התורה, באחת משתי הדרכים דלהלן:
א) הארכת זמן ההלואה בריבית: מי שיש לו חוב מחמת מכירה, והוא מבקש מהמוכר זמן נוסף לפרעון החוב, עבור תוספת כל שהיא, וכן מי שיש לו חוב שלא הותנה בו מתחילה על ריבית, ואחר כך מבקש הלוה זמן נוסף לפרעון החוב, והמלוה מסכים לכך בתנאי שיתן לו תוספת, הרי זו ריבית דאורייתא, לפי שהארכת זמן ההלואה הרי היא כמו הלואה חדשה, שבה היתה הריבית מסוכמת מראש, ואסורה מן התורה.
ב) זקפן במלוה: היה חייב לחבירו כמה חובות מחמת מכירה, ואחר כך צירף לו המוכר את החובות לחשבון אחד, או שכתב לו עליהם הקונה שטר חוב אחד, או רשם עליהם צ'ק אחד [דחוי], הרי דינו מעתה כחוב של הלואה, ולא של מכירה, ואם באותו זמן יתנה עמו על ריבית, הרי זו ריבית מן התורה.
© כל הזכויות שמורות. ההלכות מתוך הספר 'ברית פנחס', והזכויות שמורות למחבר הגאון רבי פנחס וינד שליט"א, אין להעתיק או להפיץ לצורכי מסחר, מותר להפיץ לזיכוי הרבים בלבד, ללא תמורה.
"אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית
וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"
(ויקרא כה, לו)
וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"
(ויקרא כה, לו)
