פרשה מבוארת – עקב
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ" (דברים פרק ז יב-יג)
שאלה: מדוע באו כל ההבטחות והייעודים הטובים על קיום ה'משפטים', ולא על ה'חוקים' וה'מצוות' שהוזכרו בשאר הפסוקים.
תשובה: כיון שחשש משה רבינו שעם ישראל ישמרו רק את החוקים והמצוות שבין אדם למקום, בחושבם שזו עיקר התורה ועל כך יבוא עיקר השכר, ויבואו לזלזל במשפטים, השייכים לענינים שבין אדם לחבירו, ויחשבו שיכולים גם הם לעשות משפטים צודקים כפי נימוסי השכל וההגיון, וכפי שעושים כל האומות. ולכן הזהיר אותם במיוחד על עניני המשפטים הללו, שהם משפטים שמימיים וקדושים, והבטיח להם מכח שמירתם טובות רבות, ועל ידי זה יבינו שאין משפטים אלו דומים לשאר המשפטים התלויים בשכל האדם, שמשפטים אלו – הגם שיש להם מעלה בפני עצמם, והגויים מצווים עליהם – לא יגרמו לגשמים לרדת בעיתם ולא יביאו עליהם את שאר הברכות, ורק שמירת המשפטים האלוהיים ימשיך להם שפע ברכה וטובה גם בעולם הזה. (שאלה א).
"אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי ה' לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ. לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אָתָּה" (דברים פרק ט, ד-ו)
שאלה: מדוע חזר הכתוב פעמיים על כך ש'לא בצדקתך' אתה יורש את הארץ, ומדוע בפעם השניה אמר 'וידעת' כי לא בצדקתך וגו'.
תשובה: לאחר שתיאר משה רבינו לישראל את כוחם ותוקפם של הגויים שנמצאים בארץ ישראל, באומרו "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמֶּךָּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצֻרֹת בַּשָּׁמָיִם וגו', וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לָךְ", באופן שהבינו שאינם כובשים ומנצחים אותם בדרך הטבע אלא בסיוע ה', חשש שיחשבו ישראל שהתחברו לכך שתי סיבות, רשעת הגויים וצדקת ישראל, והזהירם שאין הדבר נכון בשלמותו, אלא רק חלקו נכון, כי אמנם סילוק הגויים הוא מחמת רשעותם, אך זכיית ישראל בארצם אינה מחמת צדקתם, אלא רק מחמת שבועת ה' לאבות, וההוכחה לכך היא 'כי עם קשה עורף אתה', ועל ידי זה 'וידעת' כי לא בצדקתך ה' נותן לך את הארץ, ולכן ממשיך ואומר "זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם ה'", שעל ידי זה תדע בבירור שלא מחמת צדקתך קיבלת את הארץ. (שאלה ז).
"וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל. וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה נָתַן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת הַבְּרִית" (דברים פרק ט, י-יא)
שאלה: לאחר שכבר נאמר בפסוק הראשון שה' נתן למשה את שני לוחות האבנים, מדוע חזר על כך שוב בפסוק השני.
תשובה: בפסוק השני לא בא לחזור ולתאר את עצם נתינת הלוחות, אלא ללמד את ישראל את גודל מעלת וחשיבות הלוחות, שלא ניתנו לו אלא בסיום ארבעים יום וארבעים לילה של התבודדות ודביקות בה', והוצרך לכל אותו הזמן הארוך כדי לזכות לקבלם. (שאלה ט).
"וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה נָתַן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת הַבְּרִית. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה" (דברים פרק ט, יא-יב)
שאלה: כיון שעם ישראל עשו את עגל הזהב ועבדו לו, מדוע נתן ה' למשה רבינו את הלוחות, ומדוע לא שברם משה רבינו מיד בהר, אלא ירד תחילה למטה ושם שברם.
תשובה: אם לא היו ישראל רואים בעיניהם את לוחות הברית הכתובים באצבע אלוקים לא היו מבינים את גודל ההפסד שאירע להם מחמת חטא העגל, אף אם היה משה רבינו מתאר להם זאת, כיון שאין ההבנה שמכח השמיעה דומה להבנה שמכח הראייה, ולכן נתן ה' את הלוחות למשה, ומשה הורידם למטה אל כל ישראל, ושם שברם לעיניהם, ועל ידי זה נגרם להם צער גדול יותר וחרטה על מעשיהם.
"וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶתְכֶם" (דברים פרק ט, טז) "וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִיא" (דברים ט כ) "וּבְתַבְעֵרָה וּבְמַסָּה וּבְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה מַקְצִפִים הֱיִיתֶם אֶת ה', וּבִשְׁלֹחַ ה' אֶתְכֶם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לֵאמֹר עֲלוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ (דברים ט כב-כג) "וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי כִּי אָמַר ה' לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם" (דברים פרק ט, כה)
שאלה: מדוע בתוך סיפור מעשה העגל הזכיר משה את מה שחטאו בתבערה ובמסה ובקברות התאוה, ואת חטא המרגלים ואחר כך חזר שוב לענין העגל.
תשובה: כדי שלא יטענו ישראל שאינם אשמים בחטא העגל, כי אהרון הכהן השתתף בעשייתו, הוסיף משה רבינו ואמר להם שהרי גם בתבערה, מסה וקברות התאווה חטאתם, וכי גם את זה אהרון גרם לכם, וכן מה שחטאו בענין המרגלים, שמחמת זה נגזר עליהם לנדוד במדבר ארבעים שנה, הרי לא היה הדבר אלא מחמת עצמם, וכן חטא העגל היה רק מחמת עצמכם, וכמו שאר החטאים. (שאלה י).
