שיעור 1. שיר השירים, הקדמה

שיר זה הוא משל לאהבת ה' לכנסת ישראל, אך גם המשל עצמו אינו מליצה ריקה הבאה רק להסביר את הנמשל, אלא אף היא מלאה באמרות טהורות המלמדות את העם מוסר ודעת, סודות נבואה ורוח הקודש, עטופים בדברי חכמים וחידותם. אמנם כיון שאין בשפה האנושית מילים היכולות לתאר את המושגים הרוחניים העליונים, משתמשים הפסוקים במשלים של דברים המושגים בשכל בני האדם. המשל עוסק בחיי שלמה המלך והנבואות שבאו אליו מפעם לפעם, ומספר שה'מלך שלמה', שזהו משל ליצר הרע וכוחות הגוף של שלמה המלך, אהב 'רעיה' אחת, שהיא נשמתו הרוחנית האלהית, אשר נסגרה במאסר גופו, מקום מלכות היצר, והעמיד סביבה כשומרים את 'בנות ירושלים', שהם כוחות החומר הגשמי, להשקיע את הנשמה בחומר, ולמושכה אחר רצונות הגוף. אך אותה 'רעיה' בת שמים היתה קשורה בעבותות אהבה אל האלהים שבשמים, המשול ל'רועה', הרועה את כל צבא בריותיו אשר ברא.

בספר זה יסופר איך חמש פעמים יצאה הנשמה ממאסר הגוף להתחבר אל האלהים על ידי רוח נבואה שנחה עליה, בארבע הפעמים הראשונות היתה הנבואה בעוד שלמה המלך חי, ולאחר הנבואה התעוררו כוחות הגוף המכונים 'בנות ירושלים' להשיבה אל הגוף, אך בפעם החמישית יצאה מהגוף ונפרדה ממנו, בעת אשר נאסף שלמה המלך אל עמיו, ונשמתו דבקה באלהיה להיות צרורה בצרור החיים.

השיר הראשון (עד פרק ב' פסוק ח'): יתאר איך יצאה נשמת שלמה ממאסר גופו בפעם הראשונה, והיה זה בתחילת מלכותו כאשר נגלה אליו ה' בגבעון בחלום הלילה, וכך נאמר בפסוקים (מלכים א' פרק ג' פסוקים ה'-י"ד), "בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה, בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ. וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה, אַתָּה עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבִצְדָקָה וּבְיִשְׁרַת לֵבָב עִמָּךְ, וַתִּשְׁמָר לוֹ אֶת הַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה, וַתִּתֶּן לוֹ בֵן יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ כַּיּוֹם הַזֶּה. וְעַתָּה ה' אֱלֹהָי, אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי, וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן, לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא. וְעַבְדְּךָ בְּתוֹךְ עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ, עַם רָב אֲשֶׁר לֹא יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב. וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ, לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע, כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה. וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי ה' כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו, יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים, וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר, וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ, וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט. הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ, הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן, אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ. וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ, גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד, אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל יָמֶיךָ. וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֹתַי, כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ, וְהַאֲרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ". ובודאי מה שהוטב בעיני ה' שביקש שלמה לב שומע לשפוט את העם, הוא מחמת שהיתה בקשה זו בחלום, שלא מתוך שכל ובחירה, ובהכרח שזמן רב קודם לנבואה זו היתה מחשבת שלמה עסוקה בענין זה, והבין שיסוד המשפט האמיתי יכול להיות רק מאת ה', שהוא ברא את כל בני האדם ומבין את יצר מחשבות ליבם, ובגלל מחשבות אלו זכה לכך שנגלה אליו ה' במראה הנבואה. ולכן, לפני שיתאר את ההתגלות הנבואית עצמה [מפסוק ט' והלאה], יתאר איך נפש שלמה מבקשת מאת ה' שיתגלה אליה, שתכיר את ה' ותלך בדרכיו, ועל ידי זה זכה באמת לנבואה זו.