יום שישי
י' כסלו התשפ"ז

חיפוש בארכיון

שיעור 100, מסכת יבמות, פרק עשירי

משנה
אחרי שהתבארו דיני אשת איש שנישאה לאחר מחמת שהעידו בפניה שבעלה מת, מבארת משנתנו את דין האיש שנשא אשה האסורה עליו בחיי אשתו, מתוך שהעידו לו שמתה אשתו: מִי שֶׁהָלְכָה אִשְׁתּוֹ לִמְדִינַת הַיָּם, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לוֹ שמֵתָה אִשְׁתּוֹ, וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ, שהרי מותר לאדם לישא את אחות אשתו לאחר מיתת אשתו, וְאַחַר כָּךָ בָּאָה אִשְׁתּוֹ, ונמצא שאחותה היתה אסורה עליו באיסור כרת, ולא תפסו בה הקדושין כלל, מֻתֶּרֶת הראשונה לַחֲזוֹר לוֹ, וּמֻתָּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁנִיָּה, כגון אמה או בתה, וּשְׁנִיָּה מֻתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו, כגון אביו או אחיו, כיון שמעולם לא חלו קדושין אלו. וְאִם לאחר זמן מֵתָה הָרִאשׁוֹנָה, מֻתָּר בַּשְּׁנִיָּה – באחותה, שכבר נשאה בטעות בחיי אשתו.
דין נוסף: אָמְרוּ לוֹ שמֵתָה אִשְׁתּוֹ, וְנָשָׂא אֲחוֹתָהּ, וְאַחַר כָּךָ אָמְרוּ לוֹ עדים, קַיֶּימֶת הָיְתָה הראשונה בזמן שנשא את השניה, וּכבר מֵתָה, נמצא שכשנשא את אחותה היה הדבר אסור, ועתה היא מותרת לו, רשאי הוא לקיימה, ואמנם הַוָּלָד הָרִאשׁוֹן – הולד שנולד בזמן שהיתה הראשונה קיימת, הרי הוא מַמְזֵר, שהרי נולד מאחות אשתו, שזהו איסור ערוה שיש בו כרת, וְהָאַחֲרוֹן – הולד שנולד לשניה לאחר שמתה הראשונה, אֵינוֹ מַמְזֵר, שהרי עתה היא מותרת לו. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל שֶׁהוּא פּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים, פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי אֲחֵרִים, אֵינוֹ פּוֹסֵל עַל יְדֵי עַצְמוֹ, ובגמרא יבוארו דבריו.

גמרא
שנינו במשנה, 'מי שהלכה אשתו למדינת הים, ובאו ואמרו לו מתה אשתו, ונשא את אחותה, ואחר כך באה אשתו, מותרת לחזור לו'. מפרשת הגמרא, והרי דין זה נאמר אַף עַל גַּב דְּאַזְלָא אִשְׁתּוֹ וְגִיסוֹ לִמְדִינַת הַיָּם – שגם אשתו הלכה למדינת הים, וגם גיסו, בעל אחות אשתו, הלך למדינת הים, כלומר, שאותה אחות אשתו היתה גם אשת איש, והחידוש באופן זה, דְּאַהֲנוּ הַנֵּי נִשּׂוּאִין שהרי הועילו 'נישואין' אסורים אלו, דְּקָא מִיתְּסְרָא אֵשֶׁת גִּיסוֹ אַגִּיסוֹ – שמחמתם נאסרה אחות אשתו על בעלה, כדין אשת איש שנישאה לאחר על סמך עדות, והתברר שבעלה חי, שהיא אסורה על שניהם, ומכל מקום אֵשֶׁת גִּיסוֹ אֲסִירָא – אסורה, וְאִשְׁתּו שָׁרְיָא – ואשתו מותרת לו, וְלֹא אַמְרִינָן – ואין אומרים שמִתּוֹךְ שֶׁנֶּאֶסְרָה אֵשֶׁת גִּיסוֹ אַגִּיסוֹ, תֵּיאָסֵר גם אִשְׁתּוֹ עָלָיו [ולהלן יבואר בדברי רבי יוסי מה הסברא לומר שמתוך שנאסרה אשת גיסו על גיסו, תיאסר גם אשתו עליו].
מבררת הגמרא, לֵימָא מַתְנִיתִין – האם יש הוכחה מכאן שמשנתנו היא דְּלֹא כְּשיטת רַבִּי עֲקִיבָא, דְּאִי – שהרי אם היתה משנתנו סוברת כרַבִּי עֲקִיבָא, הָוְיָא לָהּ – הרי אשתו נחשבת כאֲחוֹת גְּרוּשָׁתוֹ, ומבארת הגמרא את כוונתה, דְּתַנְיָא – שהרי כך שנינו בברייתא, כָּל עֲרָיוֹת שֶׁאָמְרוּ, שהן אסורות על האדם באיסור כרת, אם עבר ונשאן אֵין צְרִיכוֹת הֵימֶנּוּ [-ממנו] גֵּט, כיון שאין קידושיו תופסים בהן כלל, חוּץ מֵאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁנִּשֵּׂאת עַל פִּי היתר של בֵּית דִּין, והיינו בעדות של עד אחד שמת בעלה, אוֹ שנישאת עַל פִּי שני עֵדִים שהעידו שמת בעלה, והתברר שבעלה חי, שצריכה היא גט מהשני, הגם שלא חלו קידושיו כלל, כדי שלא יטעו בני אדם ויחשבו שהראשון גירשה והשני נשאה כדין, ויחשבו שיוצאת היא מהשני ללא גט. וְרַבִּי עֲקִיבָא מוֹסִיף אַף אֵשֶׁת אָח וַאֲחוֹת אִשָּׁה, שאילו הם איסורים שיש להם היתר לאחר מיתה, וממילא יש חשש שיחשבו בני אדם שחלו קידושין אלו, ופקעו ללא גט, ומסיימת הגמרא את שאלתה, כֵּיוָן דְּאָמַר רַבִּי עֲקִיבָא שאם נשא בטעות את אחות אשתו בַּעְיָא גֵּט – צריכה היא גט, מִמֵּילָא אִיתַּסְרָא עֲלֵיהּ – ממילא נאסרת עליו אשתו, דְּהַוְיָא לָהּ – שהרי נמצא שאשתו היא אֲחוֹת גְּרוּשָׁתוֹ, שהרי אחותה קיבלה ממנו 'גט'.
דוחה זאת הגמרא, וְלַאו מִי אִיתְּמַר עֲלָהּ – והאם לא שנינו על אותה ברייתא את המימרא הבאה, אָמַר רַב גִּידְל, אָמַר רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף, אָמַר רַב, הַאי – אותה אֵשֶׁת אָח שהתקדשה בטעות, שאמר רבי עקיבא שזקוקה היא לגט, הֵיכִי דָּמֵי – באיזה אופן מדובר, כְּגוֹן שֶׁקִּדֵּשׁ אָחִיו אֶת הָאִשָּׁה, וְהָלַךְ אחיו לִמְדִינַת הַיָּם, וְשָׁמַע שֶׁמֵּת אָחִיו, וְכיון שלא היה לאחיו בנים עָמַד זה וְיִבֵּם אֶת אִשְׁתּוֹ, וְאַחַר כָּךָ בָּא אָחִיו, שבאופן זה אמר רבי עקיבא שזקוקה אשת אחיו לגט, והטעם לכך, כיון דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי – שיש חשש שיאמרו בני אדם, הַךְ קַמָּא – אותו ראשון שקידשה, תְּנָאָה הֲוָה לֵיהּ בְּקִדּוּשִׁין – היה תנאי בקידושיו, ולא התקיים התנאי וממילא לא חלו הקדושין, וְהַאי שַׁפִּיר קָא נָסֵיב – וקידושי השני לאותה אשה היו קידושין גמורים, וכשיראו שהיא יוצאת ממנו ללא גט יאמרו שאשת איש יוצאת מבעלה ללא גט. וְהַאי – ואותה אֲחוֹת אִשָּׁה שאמר רבי עקיבא שזוקה לגט, נַמֵּי – גם כן, הֵיכִי דָּמֵי – באיזה אופן נאמר דין זה, כְּגוֹן שֶׁקִּדֵּשׁ אדם אִשָּׁה, וְהָלְכָה לָהּ אותה אשה לִמְדִינַת הַיָּם, וְשָׁמַע שֶׁמֵּתָה, וְעָמַד וְנָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ, ואחר כך התברר שהראשונה חיה וממילא לא חלו קידושי השני, דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי – שגם באופן זה יש חשש שיאמרו בני אדם, הַךְ קָמַיְיתָא – אותה ראשונה שקידשה, תְּנָאָה הֲוָה לֵיהּ בְּקִדּוּשִׁין – היה תנאי בקידושיה, ולא התקיים התנאי וממילא לא חלו קידושיה, וְהַאי שַׁפִּיר נָסֵיב – וכשנשא את השניה היה זה כדין, ואם יראו עתה שהיא יוצאת ללא גט יחשבו שאשת איש יכולה לצאת מבעלה ללא גט. אמנם, כל זה הוא באופן שהראשונה היתה רק מקודשת לו, ששייך לקדש אשה בתנאי, אֲבָל בְּנִשּׂוּאִין – אם היתה הראשונה כבר נשואה לו, דְּלֵיכָּא לְמֵימַר תְּנָאָה הֲוָה לֵיהּ בְּנִשּׂוּאִין – שאי אפשר לומר שהיו אלו נישואין בתנאי, שהרי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ובשעת הנישואין מוחל הוא על התנאי, לֹא אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא דִּצְרִיכָה הֵימֶנּוּ גֵּט, אלא גם רבי עקיבא מודה שאינה זקוקה לגט, הִילְכָּךְ הָוְיָא מַתְנִיתִין כְּוָותֵיהּ – וממילא יכולה משנתנו לסבור כמותו, כיון שהאמור במשנתנו שאם נשא את אחות אשתו אין אשתו נאסרת עליו, היינו כשהיתה אשתו נשואה לו, ובאופן זה גם רבי עקיבא מודה שאין אחותה זקוקה לגט ממנו, וממילא אין אשתו נחשבת כאחות גרושתו.
פוסק הרי"ף את ההלכה, וְכֵיוָן דְּמַתְנִיתִין כְּוָותֵיהּ – ומאחר ומשנתנו סוברת כרבי עקיבא, הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ – יש לפסוק הלכה כמותו, שאם היתה אשתו הראשונה רק מקודשת לו, ונשא את אחותה, זקוקה אחותה לגט ממנו, וממילא נאסרת עליו אשתו כדין אחות גרושתו, וכן אם קידש אחיו אשה, ושמע שמת אחיו ונשאה, זקוקה היא לגט ממנו [אמנם הרא"ש תמה על פסק זה, שהרי הגמרא לא העמידה את המשנה דוקא כרבי עקיבא, אלא ביארה שהמשנה יכולה לסבור גם כרבי עקיבא, אך ודאי יכולה היא לסבור גם כחכמים, ואם כן כיצד הוכיח מכאן הרי"ף שהלכה כרבי עקיבא כנגד רבים החולקים עליו].
מביא הרי"ף דעה אחרת בענין זה: וְחָזֵינַן מַאן דְכָתַב – וראינו מי שכתב להלכה בענין זה, שכָּל הָאֲסוּרוֹת לְאָדָם אִסּוּר עֶרְוָה וּבָא עֲלֵיהֶן, אֵין צְרִיכוֹת הֵימֶנּוּ גֵּט, חוּץ מֵאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו, וְאֵשֶׁת אִישׁ שֶׁנִּשֵּׂאת עַל פִּי היתר בֵּית דִּין, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן הֶיתֵּר אַחַר אִיסּוּרָן, והטעם שצריכות ממנו גט הוא גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמְרוּ בְּהֶיתֵּר נִשֵּׂאת וְיוֹצֵאת בְּלֹא גֵּט. וְאותו שכתב כן לֹא קָא מְפַלֵּיג – אינו מחלק בֵּין נִשּׂוּאִין לְקִידּוּשִׁין, אלא גם באופן שהראשונה היתה נשואה לו, מצריך הוא גט לשניה, כיון שהחשש אינו שיאמרו שהיה תנאי בקידושי הראשונה, אלא שיאמרו שהראשונה מתה או התגרשה וממילא הותרה השניה, ולכן לעולם צריכה השניה גט. מסיים הרי"ף, וַאֲנָן כַּתְבִינָן מַאי דִּסְבִירָא לָן – ואנו כתבנו מה שאנו סוברים, שרק אם היתה הראשונה מקודשת לו, צריכה השניה גט. אבל אם היתה הראשונה נשואה, אין השניה צריכה גט.

תַּנְיָא – שנינו בברייתא, נאמר לגבי אשת איש (במדבר ה יג) 'וְשָׁכַב אִישׁ אוֹתָהּ', ויש לדרוש מלשון 'אוֹתָהּ', שרק שְׁכִיבָתָהּ על ידי אדם זר אוֹסַרְתָּהּ על בעלה, וְאֵין שְׁכִיבַת אֲחוֹתָהּ אוֹסַרְתָּהּ. ומבארת הגמרא מדוע יש צורך בפסוק מיוחד ללמד זאת, וַהֲלֹא דִּין הוּא – כיון שלולא הפסוק היינו לומדים מכח קל וחומר שנאסרת האשה כאשר בא בעלה על אחותה, וכך יש לדרוש, וּמַה בְּמָקוֹם שֶׁבָּא אותו אדם זר עַל אִסּוּר קַל, שֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ, ומכונה היא 'איסור קל' כיון שֶׁאֵין בעלה הָאוֹסְרָהּ על כל אדם, אוֹסְרָהּ למשך כָּל יָמָיו, שהרי אחר שיגרשנה תהא מותרת, ומכל מקום אמרה התורה שאם בא עליה אדם זר נֶאֱסָר בעלה הָאוֹסֵר, מָקוֹם שֶׁבָּא האדם עַל אִסּוּר חָמוּר, שֶׁהִיא אֲחוֹת אִשָּׁה, שֶׁאֲחוֹתָהּ הנשואה אוֹסַרְתָּהּ בנישואיה עַל בַּעֲלָהּ כָּל יְמֵי חַיֶּיהָ, שהרי אפילו לאחר שתתגרש תשאר אחותה אסורה על בעלה, אֵינוֹ דִּין – האם אין זה קל וחומר שֶׁנֶּאֱסָר הָאוֹסֵר – שהאשה שאסרה את אחותה בנישואיה איסור עולם, תיאסר על בעלה בשעה שבא הוא על אחותה. ולכך הוצרכה התורה ללמד בלשון 'אותה' שרק ביאת אדם זר על האשה עצמה אוסרת אותה על בעלה, ואין ביאת בעלה על אחותה אוסרתה.

"גָּדוֹל מִכּוּלָּם רַב יִצְחָק בְּרַבִּי יַעֲקֹב בֶּן אַלְפַאסִי... חִבֵּר הֲלָכוֹת כְּמוֹ תַּלְמוּד קָטָן, וּמִימוֹת רַב הַאי לֹא נִמְצָא כָּמוֹהוּ גָּדוֹל בְּחָכְמָה." (ספר יוחסין)

האם "זמני היום" באתר יועילו לך?