שיעור 11, ספר דניאל, פרק ב, יג-טז
יג וְדָתָ֣א נֶפְקַ֔ת וְחַכִּֽימַיָּ֖א מִֽתְקַטְּלִ֑ין וּבְע֛וֹ דָּֽנִיֵּ֥אל וְחַבְר֖וֹהִי לְהִתְקְטָלָֽה׃ יד בֵּאדַ֣יִן דָּֽנִיֵּ֗אל הֲתִיב֙ עֵטָ֣א וּטְעֵ֔ם לְאַרְי֕וֹךְ רַב־טַבָּֽחַיָּ֖א דִּ֣י מַלְכָּ֑א דִּ֚י נְפַ֣ק לְקַטָּלָ֔ה לְחַכִּימֵ֖י בָּבֶֽל׃ טו עָנֵ֣ה וְאָמַ֗ר לְאַרְיוֹךְ֙ שַׁלִּיטָ֣א דִֽי־מַלְכָּ֔א עַל־מָ֥ה דָתָ֛א מְהַחְצְפָ֖ה מִן־קֳדָ֣ם מַלְכָּ֑א אֱדַ֣יִן מִלְּתָ֔א הוֹדַ֥ע אַרְי֖וֹךְ לְדָֽנִיֵּֽאל׃ טז וְדָ֣נִיֵּ֔אל עַ֖ל וּבְעָ֣ה מִן־מַלְכָּ֑א דִּ֚י זְמָ֣ן יִנְתִּן־לֵ֔הּ וּפִשְׁרָ֖א לְהַֽחֲוָיָ֥ה לְמַלְכָּֽא׃
(יג) וְדָתָא נֶפְקַת – ודת המלך יצאה, וְחַכִּימַיָּא מִתְקַטְּלִין – והחכמים נהרגים, וּבְעוֹ דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי לְהִתְקְטָלָה – ורצו להרוג גם את דניאל וחבריו, שהם חנניה מישאל ועזריה, הגם שכלל לא נקראו למלך לפתור את חלומו ולא היתה בהם כל אשמה, מכל מקום כיון שיצאה הגזירה להרוג את כל מי שמכונה 'חכם', ביקשו להרוג גם אותם.
(יד) בֵּאדַיִן – אז, כאשר ראה דניאל שהסכנה נוגעת אליהם, דָּנִיֵּאל הֲתִיב עֵטָא וּטְעֵם – נתן עצה טובה וטעם לְאַרְיוֹךְ, שהיה רַב טַבָּחַיָּא דִּי מַלְכָּא – רב הטבחים של המלך, דִּי נְפַק לְקַטָּלָה לְחַכִּימֵי בָּבֶל – שיצא בציווי המלך להרוג את כל חכמי בבל, כיון שידע שאם יבקש זמן לא ינתן לו הדבר, שהרי כבר כעס המלך על החכמים ואמר להם שרצונם רק 'לקנות זמן', לכן כדי שיתקבלו דבריו עשה עצמו כאילו אינו יודע כלל על מה יצאה הגזירה, וכשייאמר לו הענין יוכל לבקש זמן לדעת את החלום ופתרונו, וזה היה ה'עצה' וה'טעם' שנתן דניאל לאריוך.
(טו) עָנֵה וְאָמַר לְאַרְיוֹךְ שַׁלִּיטָא דִי מַלְכָּא – ענה דניאל ואמר לאריוך שהיה אחד משרי המלך, עַל מָה דָתָא מְהַחְצְפָה מִן קֳדָם מַלְכָּא – מדוע יצא ציווי זה מעם המלך בחוזק גדול, להרוג את כל החכמים, אֱדַיִן מִלְּתָא הוֹדַע אַרְיוֹךְ לְדָנִיֵּאל – ואז הודיע אריוך את כל השתלשלות הדבר לדניאל, שחלם המלך חלום ושכחו, ואין מי שיאמר לו את החלום ואת פתרונו.
(טז) וְדָנִיֵּאל עַל – נכנס אל המלך, כי מאחר ונראה היה שעד עתה לא ידע כלום, וכעת רוצים להורגו, היה לו פתחון פה לפני המלך שינתן לו זמן לכך, וּבְעָה מִן מַלְכָּא דִּי זְמָן יִנְתִּן לֵהּ – וביקש מהמלך שינתן לו זמן, וּפִשְׁרָא לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא – והוא יאמר את הפתרון למלך, ולא ביקש זמן עבור ידיעת החלום עצמו, כיון שכבר יצא דבר המלך קודם לכן שלא ינתן זמן לחכמים עבור ידיעת החלום, ואי אפשר לבטל את דברי המלך, ולכן אמר דניאל את דבריו כאילו החלום עצמו כבר ידוע לו, וצריך הוא זמן רק כדי למצוא את פתרונו.
