שיעור 110, ספר דניאל, פרק יא, לו-לט

לו וְעָשָׂ֨ה כִרְצֹנ֜וֹ הַמֶּ֗לֶךְ וְיִתְרוֹמֵ֤ם וְיִתְגַּדֵּל֙ עַל־כָּל־אֵ֔ל וְעַל֙ אֵ֣ל אֵלִ֔ים יְדַבֵּ֖ר נִפְלָא֑וֹת וְהִצְלִ֨יחַ֙ עַד־כָּ֣לָה זַ֔עַם כִּ֥י נֶֽחֱרָצָ֖ה נֶֽעֱשָֽׂתָה׃ לז וְעַל־אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתָיו֙ לֹ֣א יָבִ֔ין וְעַל־חֶמְדַּ֥ת נָשִׁ֛ים וְעַֽל־כָּל־אֱל֖וֹהַּ לֹ֣א יָבִ֑ין כִּ֥י עַל־כֹּ֖ל יִתְגַּדָּֽל׃ לח וְלֶֽאֱלֹ֨הַּ֙ מָֽעֻזִּ֔ים עַל־כַּנּ֖וֹ יְכַבֵּ֑ד וְלֶֽאֱל֜וֹהַּ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יְדָעֻ֣הוּ אֲבֹתָ֗יו יְכַבֵּ֛ד בְּזָהָ֥ב וּבְכֶ֛סֶף וּבְאֶ֥בֶן יְקָרָ֖ה וּבַֽחֲמֻדֽוֹת׃ לט וְעָשָׂ֞ה לְמִבְצְרֵ֤י מָֽעֻזִּים֙ עִם־אֱל֣וֹהַּ נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֥ר יַכִּ֖יר יַרְבֶּ֣ה כָב֑וֹד וְהִמְשִׁילָם֙ בָּֽרַבִּ֔ים וַֽאֲדָמָ֖ה יְחַלֵּ֥ק בִּמְחִֽיר׃

֍           ֍            ֍

(לו) עתה מפרט לו את החזון שכבר ראה את עיקרו, לגבי מלכות הישמעאלים, כפי שהובא לעיל (פרק ח' פסוק כ"ג), וְעָשָׂה כִרְצֹנוֹ הַמֶּלֶךְ – אותו מלך, שכבר הוזכר לעיל שיהא זה מלך עז פנים, הוא יעשה כרצונו, וישנה את הדתות והזמנים, וְיִתְרוֹמֵם וְיִתְגַּדֵּל עַל כָּל אֵל, כי הוא יבטל מהעולם את עבודת האלילים, וְעַל אֵל אֵלִים יְדַבֵּר נִפְלָאוֹת – ישריש בלב הכל את האמונה בה', ויאמר שהם דברים נפלאים, וְהִצְלִיחַ באמונה זו, עַד כָּלָה זַעַם – עד שיכלה כעס ה' על עמו, כִּי נֶחֱרָצָה נֶעֱשָׂתָה – כי הרעה שנחרצה מאת ה' לבוא על ישראל, כבר נעשתה.

(לז) וְעַל אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו לֹא יָבִין, כי אבותיו היו עובדים לכוכב צדק, והוא לא ישגיח על עבודה זו, וְעַל חֶמְדַּת נָשִׁים – לא ישגיח גם על עבודת כוכב נוגה [הממונה על החמדה והתאוה], וְעַל כָּל אֱלוֹהַּ לֹא יָבִין, שיאמר לכולם שלא יעבדו כי אם את ה', שהוא אלהי האלהים, כִּי עַל כֹּל אלוה אחר יִתְגַּדָּל, ויאמר שהוא נביא ה' ומושפע מכוחו.

(לח) וְלֶאֱלֹהַּ מָעֻזִּים עַל כַּנּוֹ יְכַבֵּד – יכבד את אלהי השמים, ויאמר שהעוז והכח שלו באים מה', והוא שליחו העומד על כנו ובמקומו בארץ, וְלֶאֱלוֹהַּ אֲשֶׁר לֹא יְדָעֻהוּ אֲבֹתָיו, שהוא ה', המכונה בתחילת הפסוק 'אלהי מעוזים', שלא עבדוהו אבותיו, יְכַבֵּד בְּזָהָב, וּבְכֶסֶף, וּבְאֶבֶן יְקָרָה וּבַחֲמֻדוֹת.

(לט) וְעָשָׂה לְמִבְצְרֵי מָעֻזִּים גבוהים וחזקים, עִם אֱלוֹהַּ נֵכָר אֲשֶׁר יַכִּיר – לאותם אנשים שישמעו לקולו ויצטרפו לדתו, שהיא נכרית עבורם, יַרְבֶּה להם כָבוֹד, וְהִמְשִׁילָם בָּרַבִּים, וַאֲדָמָה של הפקר יטול לעצמו, ויְחַלֵּק אותה בִּמְחִיר (רס"ג).