שיעור 13, ספר נחמיה, פרק ד, ז-ט

ז וָֽאַעֲמִ֞יד מִֽתַּחְתְּי֧וֹת לַמָּק֛וֹם מֵאַֽחֲרֵ֥י לַֽחוֹמָ֖ה בַּצְּחִחִ֑ים וָֽאַעֲמִ֤יד אֶת־הָעָם֙ לְמִשְׁפָּח֔וֹת עִם־חַרְבֹֽתֵיהֶ֛ם רָמְחֵיהֶ֖ם וְקַשְּׁתֹֽתֵיהֶֽם׃ ח וָאֵ֣רֶא וָֽאָק֗וּם וָֽאֹמַ֞ר אֶל־הַֽחֹרִ֤ים וְאֶל־הַסְּגָנִים֙ וְאֶל־יֶ֣תֶר הָעָ֔ם אַל־תִּֽירְא֖וּ מִפְּנֵיהֶ֑ם אֶת־אֲדֹנָ֞י הַגָּד֤וֹל וְהַנּוֹרָא֙ זְכֹ֔רוּ וְהִֽלָּחֲמ֗וּ עַל־אֲחֵיכֶם֙ בְּנֵיכֶ֣ם וּבְנֹֽתֵיכֶ֔ם נְשֵׁיכֶ֖ם וּבָֽתֵּיכֶֽם׃ ט וַיְהִ֞י כַּֽאֲשֶׁר־שָׁמְע֤וּ אֽוֹיְבֵ֨ינוּ֙ כִּי־נ֣וֹדַֽע לָ֔נוּ וַיָּ֥פֶר הָֽאֱלֹהִ֖ים אֶת־עֲצָתָ֑ם וַנָּ֤שָׁב כֻּלָּ֨נוּ֙ אֶל־הַ֣חוֹמָ֔ה אִ֖ישׁ אֶל־מְלַאכְתּֽוֹ׃

֍           ֍            ֍

(ז) כאשר נודע לנחמיה המקומות שבהם רוצים האויבים להכנס לירושלים, וָאַעֲמִיד מִתַּחְתְּיוֹת לַמָּקוֹם שהאויבים רוצים לבוא, והושיב שם אורבים מֵאַחֲרֵי לַחוֹמָה, בַּצְּחִחִים – מוסתרים מאחורי הסלעים, כדי שכשיבואו האויבים יוכלו להלחם בהם מהמארב, וָאַעֲמִיד אֶת הָעָם לְמִשְׁפָּחוֹת שיעמדו גלויים למול האויבים, וכולם, האורבים והגלויים היו עִם חַרְבֹתֵיהֶם, רָמְחֵיהֶם וְקַשְּׁתֹתֵיהֶם, מוכנים למלחמה.

(ח) וָאֵרֶא שהאויבים מתקרבים ממרחק אל אותו מקום, וָאָקוּם להזהיר את אנשי המלחמה שיתכוננו, וָאֹמַר אֶל הַחֹרִים וְאֶל הַסְּגָנִים וְאֶל יֶתֶר הָעָם, אַל תִּירְאוּ מִפְּנֵיהֶם, אֶת אֲדֹנָי הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא זְכֹרוּ, וְהִלָּחֲמוּ עַל נפש אֲחֵיכֶם, בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם, נְשֵׁיכֶם וּבָתֵּיכֶם.

(ט) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אוֹיְבֵינוּ כִּי נוֹדַע לָנוּ הדבר, כיון שראו את אנשי המלחמה מוכנים לקרב, וַיָּפֶר הָאֱלֹהִים אֶת עֲצָתָם, כי מחמת כן לא העיזו כלל להתחיל במלחמה, אלא חזרו למקומם מיד. וכאשר ראינו שעברה הסכנה, וַנָּשָׁב כֻּלָּנוּ אֶל הַחוֹמָה הנבנית, אִישׁ אֶל מְלַאכְתּוֹ.