שיעור 171, ספר ירמיהו, פרק לא, ט-יג
ט שִׁמְע֤וּ דְבַר־יְהוָה֙ גּוֹיִ֔ם וְהַגִּ֥ידוּ בָֽאִיִּ֖ים מִמֶּרְחָ֑ק וְאִמְר֗וּ מְזָרֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְקַבְּצֶ֔נּוּ וּשְׁמָר֖וֹ כְּרֹעֶ֥ה עֶדְרֽוֹ׃ י כִּֽי־פָדָ֥ה יְהוָ֖ה אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וּגְאָל֕וֹ מִיַּ֖ד חָזָ֥ק מִמֶּֽנּוּ׃ יא וּבָאוּ֮ וְרִנְּנ֣וּ בִמְרוֹם־צִיּוֹן֒ וְנָֽהֲר֞וּ אֶל־ט֣וּב יְהוָ֗ה עַל־דָּגָן֙ וְעַל־תִּירֹ֣שׁ וְעַל־יִצְהָ֔ר וְעַל־בְּנֵי־צֹ֖אן וּבָקָ֑ר וְהָֽיְתָ֤ה נַפְשָׁם֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וְלֹֽא־יוֹסִ֥יפוּ לְדַֽאֲבָ֖ה עֽוֹד׃ יב אָ֣ז תִּשְׂמַ֤ח בְּתוּלָה֙ בְּמָח֔וֹל וּבַֽחֻרִ֥ים וּזְקֵנִ֖ים יַחְדָּ֑ו וְהָֽפַכְתִּ֨י אֶבְלָ֤ם לְשָׂשׂוֹן֙ וְנִ֣חַמְתִּ֔ים וְשִׂמַּחְתִּ֖ים מִֽיגוֹנָֽם׃ יג וְרִוֵּיתִ֛י נֶ֥פֶשׁ הַכֹּֽהֲנִ֖ים דָּ֑שֶׁן וְעַמִּ֛י אֶת־טוּבִ֥י יִשְׂבָּ֖עוּ נְאֻם־יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ט) שִׁמְעוּ דְבַר ה' גּוֹיִם, וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק, וְאִמְרוּ, הקדוש ברוך הוא, שהוא מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל – הוא פיזר את ישראל בארצות הגויים, הוא בעצמו יְקַבְּצֶנּוּ, וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ – כמי שרועה את הצאן שלו, שהוא משגיח על כל אחד מהצאן בפני עצמו.
(י) כִּי פָדָה ה' אֶת יַעֲקֹב מצרותיו, וּגְאָלוֹ מחמת הקורבה שיש לו עמהם, מִיַּד גוי החָזָק מִמֶּנּוּ – מישראל.
(יא) וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן, וְנָהֲרוּ (-ימהרו וירוצו) אֶל טוּב ה' הרוחני, וגם על ההצלחה הגשמית, עַל דָּגָן וְעַל תִּירֹשׁ וְעַל יִצְהָר, וְעַל בְּנֵי צֹאן וּבָקָר. ומצד הטוב הרוחני, וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה, השבעה מטוב ה'. ומצד ההצלחה הגשמית, וְלֹא יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד מעוני ומחסור.
(יב) אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל, וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו (ולא כמו בעת בנין הבית השני, שהזקנים בכו מחמת שנזכרו בפארו של הבית הראשון, שהיה גדול יותר), וְהָפַכְתִּי את אֶבְלָם החיצוני לְשָׂשׂוֹן, שזו הוראת השמחה החיצונית, וְנִחַמְתִּים על הצרות שהיו להם בעבר, וְשִׂמַּחְתִּים בשמחת הלב הפנימית מִיגוֹנָם שהיה להם בעבר, כי ככל שיזכרו את היגון שהיה להם קודם לכן, כך תגדל להם השמחה עתה.
(יג) וְרִוֵּיתִי את נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים העוסקים בעבות המקדש דָּשֶׁן – השפעה רוחנית של הקרבנות, וְעַמִּי אֶת טוּבִי יִשְׂבָּעוּ, כי משפע הקרבנות שבמקדש יושפע שפע טובה על כל העם, נְאֻם ה'.
