שיעור 176, ספר ירמיהו, פרק לא, כו-כט

כו הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהוָ֑ה וְזָֽרַעְתִּ֗י אֶת־בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ וְאֶת־בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה זֶ֥רַע אָדָ֖ם וְזֶ֥רַע בְּהֵמָֽה׃ כז וְהָיָ֞ה כַּֽאֲשֶׁ֧ר שָׁקַ֣דְתִּי עֲלֵיהֶ֗ם לִנְת֧וֹשׁ וְלִנְת֛וֹץ וְלַֽהֲרֹ֖ס וּלְהַֽאֲבִ֣יד וּלְהָרֵ֑עַ כֵּ֣ן אֶשְׁקֹ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם לִבְנ֥וֹת וְלִנְטֹ֖עַ נְאֻם־יְהוָֽה׃ כח בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם לֹֽא־יֹאמְר֣וּ ע֔וֹד אָב֖וֹת אָ֣כְלוּ בֹ֑סֶר וְשִׁנֵּ֥י בָנִ֖ים תִּקְהֶֽינָה׃ כט כִּ֛י אִם־אִ֥ישׁ בַּֽעֲוֹנ֖וֹ יָמ֑וּת כָּל־הָֽאָדָ֛ם הָֽאֹכֵ֥ל הַבֹּ֖סֶר תִּקְהֶ֥ינָה שִׁנָּֽיו׃

֍֍֍

(כו) הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם ה', וְזָרַעְתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה, כלומר, יהיו דומים לזרעים, שכאשר זורעים אותם באדמה בתחילה נפסד הזרע לגמרי ורק אחר כך צומח ממנו גבעול חדש, כך ישראל תחילה יגלו ויתבטלו מלהיות עם בפני עצמו, יהיה הדבר כדי להרבותם, עד שיצמחו ויהיו לעם גדול, זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה – גם החשובים שבהם וגם הפחותים שבהם, הדומים לבהמה.

(כז) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם בזמן החורבן והגלות לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ, וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ, הרי היו הנתישה לצורך הנטיעה, והנתיצה לצורך הבנין, וכמו ששוקד הזורע לאבד את הזרע כדי להצמיחו ביתר שאת, כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטֹעַ, שזו התכלית הראשונה, נְאֻם ה'.

(כח) בַּיָּמִים הָהֵם, לֹא יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה, כי רק על עוון עבודה זרה נאמר שאם אוחזים הבנים בחטאי אבותיהם, נענשים הם אף בעבורם, וכיון שמזמן בית שני כבר יתבטל יצר עבודה זרה, שוב לא ייענשו הבנים בעוון אבותיהם.

(כט) כִּי אִם אִישׁ בַּעֲו‍ֹנוֹ יָמוּת, כָּל הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר ועובר עבירה, תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו.