שיעור 181, ספר ירמיהו, פרק לב, ו-ח

ו וַיֹּ֖אמֶר יִרְמְיָ֑הוּ הָיָ֥ה דְּבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ז הִנֵּ֣ה חֲנַמְאֵ֗ל בֶּן־שַׁלֻּם֙ דֹּֽדְךָ֔ בָּ֥א אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר קְנֵ֣ה לְךָ֗ אֶת־שָׂדִי֙ אֲשֶׁ֣ר בַּֽעֲנָת֔וֹת כִּ֥י לְךָ֛ מִשְׁפַּ֥ט הַגְּאֻלָּ֖ה לִקְנֽוֹת׃ ח וַיָּבֹ֣א אֵ֠לַי חֲנַמְאֵ֨ל בֶּן־דֹּדִ֜י כִּדְבַ֣ר יְהוָה֮ אֶל־חֲצַ֣ר הַמַּטָּרָה֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֡י קְנֵ֣ה נָ֠א אֶת־שָׂדִ֨י אֲשֶׁר־בַּֽעֲנָת֜וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ בְּאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ין כִּֽי־לְךָ֞ מִשְׁפַּ֧ט הַיְרֻשָּׁ֛ה וּלְךָ֥ הַגְּאֻלָּ֖ה קְנֵה־לָ֑ךְ וָֽאֵדַ֕ע כִּ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה הֽוּא׃

֍֍֍

(ו) וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ, לאחר נבואות רבות שהתנבא על חורבן הבית וגלות ישראל, הָיָה דְּבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר, בנבואה המראה שלאחר הגלות עוד ישובו ישראל לארצם.

(ז) הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ, לֵאמֹר – וכך יאמר לך, קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת, כלומר, אפילו אם היה אדם אחר קונה את השדה מיד חנמאל, היה ראוי שירמיהו קרובו יקנה את השדה מיד אותו אדם זר, וכל שכן שראוי שכאשר חנמאל עצמו רוצה למכור את השדה, יקנה אותה ירמיהו. ואמנם לא ידע עדיין ירמיהו האם כל הנוסח הזה הוא מדברי חנמאל, שעתיד לומר לו, או שסיום הדברים 'כי לך משפט הגאולה לקנות' זהו ציווי מאת ה'.

(ח) וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן דֹּדִי, כִּדְבַר ה' – ביאתו היתה כדבר ה', שהתנבא שיבוא ואכן בא אֶל חֲצַר הַמַּטָּרָה – אל בית האסורים (שם היה ירמיהו כלוא בציווי צדקיהו מלך יהודה, על כך שהתנבא שירושלים תיפול ביד הכשדים שצרו עליה), אך דיבורו של חנמאל לא היה כדבר ה', אלא וַיֹּאמֶר אֵלַי חנמאל, קְנֵה נָא אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין, כי אדם זר לא ירצה לקנות את השדה כיון שבשנת היובל תחזור השדה ליד היורשים, ולך אין חשש כזה, כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה של שדה זו, ועוד, שאדם זר לא ירצה לקנות את השדה מחשש שיבוא קרובו של המוכר ויגאל את שדהו, וגם חשש זה לא שייך אצלך, שהרי וּלְךָ הַגְּאֻלָּה, ולכן קְנֵה לָךְ את השדה, כי תרויח בכך. ומסיים ירמיהו ואומר, כאשר שמע שחנמאל אומר לו לקנות את השדה מצד הרווח הממוני, ולא מחמת שלו משפט הגאולה, וָאֵדַע, כִּי מה שנאמר לו בנבואה לקנות את השדה מחמת שלו משפט הגאולה, לא היתה זו נבואה שכך עתיד חנמאל לומר לו, שהרי אמר לו דברים אחרים, אלא דְבַר ה' הוּא – הרי זה ציווי מאת ה' לקנות את השדה.