שיעור 2, ספר דניאל, פרק א, ג-ד

ג וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ לְאַשְׁפְּנַ֖ז רַ֣ב סָֽרִיסָ֑יו לְהָבִ֞יא מִבְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל וּמִזֶּ֥רַע הַמְּלוּכָ֖ה וּמִן־הַֽפַּרְתְּמִֽים׃ ד יְלָדִ֣ים אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־בָּהֶ֣ם כָּל־מאוּם֩ וְטוֹבֵ֨י מַרְאֶ֜ה וּמַשְׂכִּלִ֣ים בְּכָל־חָכְמָ֗ה וְיֹ֤דְעֵי דַ֨עַת֙ וּמְבִינֵ֣י מַדָּ֔ע וַֽאֲשֶׁר֙ כֹּ֣חַ בָּהֶ֔ם לַֽעֲמֹ֖ד בְּהֵיכַ֣ל הַמֶּ֑לֶךְ וּֽלְלַמְּדָ֥ם סֵ֖פֶר וּלְשׁ֥וֹן כַּשְׂדִּֽים׃

(ג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ נבוכדנצר לְאַשְׁפְּנַז רַב סָרִיסָיו – הממונה על כל השרים, לְהָבִיא לבבל ילדים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל – מהמון העם, וּמִזֶּרַע הַמְּלוּכָה – מלכות בית דוד, וּמִן הַפַּרְתְּמִים – מבני השרים, כיון שרצה שכאשר יגדלו הילדים יהיו הילדים שמזרע המלוכה עומדים לפניו בהיכל המלכות, וילדי השרים יחזרו לארץ ישראל ויהיו שרים שם, נכנעים למלכות נבוכדנצר, המכירים את נימוסי בבל. והילדים מהמון העם יהיו משרתיו בענינים קלים יותר (וגם כיון שהיה נבוכדנצר חכם ונבון, ונודע לו שחכמת היהודים גדולה מכל החכמות שבעולם, מחמת הנבואה והשכינה ששרו עליהם, רצה שיעמדו לפניו מילדי היהודים, כדי שתהיה חכמתם לו לעיניים).

(ד) וציוה שיהיו אלו יְלָדִים מושלמים בגופם, אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כָּל מאוּם (-מום), וְטוֹבֵי מַרְאֶה במבנה גופם ומראה פניהם, וּמַשְׂכִּלִים בְּכָל חָכְמָה, והיינו שיודעים להבחין בין טוב לרע, וְיֹדְעֵי דַעַת, והיינו שיש להם ידיעות המושגות על ידי החוש והבחינה, וּמְבִינֵי מַדָּע, והיינו שיש להם ידיעה בחכמות המסודרות והערוכות כמו חכמת הרפואה והכרת הטבע, ויש להם בהם 'הבנה', שיודעים להקיש דבר לדבר, ולהבין דבר מתוך דבר, וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, והיינו שיהא גופם בריא וחזק, ויוכלו לעמוד על רגליהם לפני המלך, ולהמנע זמן רב מלישון וכדומה, וּלְלַמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים – וכן שתהיה להם הכנה נפשית ללמוד את שפת הכשדים, הן בקריאתה מתוך הכתב, והן לדבר בלשונה, ו'לשון כשדים' לא היתה שפתם של המון העם, אלא לשון החכמים המדברים בדברי חכמה ומליצה, וזו לשון קשה יותר ללימוד.