שיעור 220, ספר ירמיהו, פרק לט, א-ה

פרק לט א בַּשָּׁנָ֣ה הַ֠תְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּ֨הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֜ה בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽעֲשִׂרִ֗י בָּ֠א נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֨ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֤ל וְכָל־חֵילוֹ֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם וַיָּצֻ֖רוּ עָלֶֽיהָ׃ ב בְּעַשְׁתֵּֽי־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ לְצִדְקִיָּ֔הוּ בַּחֹ֥דֶשׁ הָֽרְבִיעִ֖י בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֑דֶשׁ הָבְקְעָ֖ה הָעִֽיר׃ ג וַיָּבֹ֗אוּ כֹּ֚ל שָׂרֵ֣י מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וַיֵּֽשְׁב֖וּ בְּשַׁ֣עַר הַתָּ֑וֶךְ נֵֽרְגַ֣ל שַׂ֠רְאֶצֶר סַֽמְגַּר־נְב֞וּ שַׂר־סְכִ֣ים רַב־סָרִ֗יס נֵֽרְגַ֤ל שַׂרְאֶ֨צֶר֙ רַב־מָ֔ג וְכָ֨ל־שְׁאֵרִ֔ית שָׂרֵ֖י מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ ד וַיְהִ֡י כַּֽאֲשֶׁ֣ר רָ֠אָם צִדְקִיָּ֨הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֜ה וְכֹ֣ל ׀ אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַֽ֠יִּבְרְחוּ וַיֵּֽצְא֨וּ לַ֤יְלָה מִן־הָעִיר֙ דֶּ֚רֶךְ גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ בְּשַׁ֖עַר בֵּ֣ין הַחֹֽמֹתָ֑יִם וַיֵּצֵ֖א דֶּ֥רֶךְ הָֽעֲרָבָֽה׃ ה וַיִּרְדְּפ֨וּ חֵיל־כַּשְׂדִּ֜ים אַֽחֲרֵיהֶ֗ם וַיַּשִּׂ֣גוּ אֶת־צִדְקִיָּהוּ֮ בְּעַֽרְב֣וֹת יְרֵחוֹ֒ וַיִּקְח֣וּ אוֹת֗וֹ וַֽ֠יַּעֲלֻהוּ אֶל־נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֧ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֛ל רִבְלָ֖תָה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ מִשְׁפָּטִֽים׃

֍֍ ֍

פרק לט (א) בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁעִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂרִי הוא חודש טבת, בעשירי לחודש, בָּא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וְכָל חֵילוֹ אֶל יְרוּשָׁלִַם, וַיָּצֻרוּ עָלֶיהָ – בנו עליה מצור סביב, ונמשך המצור במשך שלש שנים.

(ב) בְּעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה (-באחת עשרה) שָׁנָה לְצִדְקִיָּהוּ, בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי, בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ, הָבְקְעָה הָעִיר על ידי חיל נבוכדנצר, וכאילו נבקעה מעצמה, כיון שהיו העם שבתוכה חלשים מכדי להלחם עם חייליו של נבוכדנצר.

(ג) וַיָּבֹאוּ כֹּל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל לפנים מהחומה, וַיֵּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ – בשער האמצעי, ושמות השרים הם נֵרְגַל, שַׂרְאֶצֶר, סַמְגַּר, נְבוּ, שַׂר סְכִים, רַב סָרִיס, נֵרְגַל, שַׂרְאֶצֶר, (כי היו שני שרים ששמותיהם נרגל ושנים ששמם שראצר), רַב מָג, וְכָל שְׁאֵרִית שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל.

(ד) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָם צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, וְכֹל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, וַיִּבְרְחוּ, וַיֵּצְאוּ לַיְלָה מִן הָעִיר דֶּרֶךְ גַּן הַמֶּלֶךְ, בְּשַׁעַר הנמצא בֵּין הַחֹמֹתָיִם, וַיֵּצֵא דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה – בדרך ההולכת אל ערבות יריחו.

(ה) וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂגוּ אֶת צִדְקִיָּהוּ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ, כי כל חייליו ברחו, וַיִּקְחוּ אוֹתוֹ, וַיַּעֲלֻהוּ אֶל נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה בְּאֶרֶץ חֲמָת, כי ברבות הימים הלך נבוכדנצר לרבלה, וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים – התווכח עמו על מה שמרד בו ועבר על שבועתו.