ח וָאֵ֗רֶא כִּ֤י עַל־כָּל־אֹדוֹת֙ אֲשֶׁ֤ר נִֽאֲפָה֙ מְשֻׁבָ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁלַּחְתִּ֕יהָ וָֽאֶתֵּ֛ן אֶת־סֵ֥פֶר כְּרִֽיתֻתֶ֖יהָ אֵלֶ֑יהָ וְלֹ֨א יָֽרְאָ֜ה בֹּֽגֵדָ֤ה יְהוּדָה֙ אֲחוֹתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ וַתִּ֥זֶן גַּם־הִֽיא׃ ט וְהָיָה֙ מִקֹּ֣ל זְנוּתָ֔הּ וַתֶּֽחֱנַ֖ף אֶת־הָאָ֑רֶץ וַתִּנְאַ֥ף אֶת־הָאֶ֖בֶן וְאֶת־הָעֵֽץ׃ י וְגַם־בְּכָל־זֹ֗את לֹא־שָׁ֨בָה אֵלַ֜י בָּֽגוֹדָ֧ה אֲחוֹתָ֛הּ יְהוּדָ֖ה בְּכָל־לִבָּ֑הּ כִּ֥י אִם־בְּשֶׁ֖קֶר נְאֻם־יְהוָֽה׃
֍ ֍ ֍
(ח) וָאֵרֶא כִּי עַל כָּל אֹדוֹת אֲשֶׁר נִאֲפָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל שִׁלַּחְתִּיהָ, כלומר, הראיתי והודעתי לכולם כי סיבת השליחה של עשרת השבטים לגלות היתה מחמת שעבדו עבודה זרה, וָאֶתֵּן אֶת סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ, ואף על פי כן מלכות יהודה לא לקחה מוסר, וְלֹא יָרְאָה בֹּגֵדָה יְהוּדָה אֲחוֹתָהּ, וַתֵּלֶךְ וַתִּזֶן גַּם הִיא.
(ט) וְהָיָה מִקֹּל זְנוּתָהּ – מחמת שפחדה שיתפרסם הדבר, וַתֶּחֱנַף אֶת הָאָרֶץ – החניפה להראות עצמה כאשה כשרה, ולא עבדו עבודה זרה בגלוי, וַתִּנְאַף אֶת הָאֶבֶן וְאֶת הָעֵץ – עבדו עבודה זרה בצינעא, ולא כמו עשרת השבטים שעשו כן על כל הר גבוה, ובזה היה חטא יהודה גדול יותר, כיון שהראו עצמם ככופרים בהשגחת ה', וכאילו יכולים להעלים ממנו את מעשיהם הנעשים בסתר.
(י) וְגַם בדבר נוסף נבדלה מלכות יהודה לרעה, כי בְּכָל זֹאת – בכל הפעמים שהעמידו פנים שהם שבים אל ה', לֹא שָׁבָה אֵלַי בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה בְּכָל לִבָּהּ, כִּי אִם בְּשֶׁקֶר שבה אלי, כי לבבה המשיך לנטות לעבודה זרה, בשונה ממלכות ישראל שלא שבו אף פעם לה', ולא העמידו פנים, נְאֻם ה'.
