שיעור 244, ספר ירמיהו, פרק מו, יג-טז

יג הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ הַנָּבִ֑יא לָב֗וֹא נְבֽוּכַדְרֶאצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל לְהַכּ֖וֹת אֶת־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ יד הַגִּ֤ידוּ בְמִצְרַ֨יִם֙ וְהַשְׁמִ֣יעוּ בְמִגְדּ֔וֹל וְהַשְׁמִ֥יעוּ בְנֹ֖ף וּבְתַחְפַּנְחֵ֑ס אִמְר֗וּ הִתְיַצֵּב֙ וְהָכֵ֣ן לָ֔ךְ כִּֽי־אָכְלָ֥ה חֶ֖רֶב סְבִיבֶֽיךָ׃ טו מַדּ֖וּעַ נִסְחַ֣ף אַבִּירֶ֑יךָ לֹ֣א עָמַ֔ד כִּ֥י יְהוָ֖ה הֲדָפֽוֹ׃ טז הִרְבָּ֖ה כּוֹשֵׁ֑ל גַּם־נָפַ֞ל אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ ק֣וּמָה ׀ וְנָשֻׁ֣בָה אֶל־עַמֵּ֗נוּ וְאֶל־אֶ֨רֶץ֙ מֽוֹלַדְתֵּ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַיּוֹנָֽה׃

֍֍ ֍

(יג) נבואה זו עוסקת בפעם השניה שעלה נבוכדנצר למלחמה על מצרים. הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, לָבוֹא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, לְהַכּוֹת אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם.

(יד) הַגִּידוּ את הדבר תחילה בְמִצְרַיִם, שבא נבוכדנצר להלחם בהם, וְהַשְׁמִיעוּ בְמִגְדּוֹל וְהַשְׁמִיעוּ בְנֹף וּבְתַחְפַּנְחֵס, שהם היו ערי המבצר של מצרים, ותוכן ההכרזה יהיה כך, אִמְרוּ, הִתְיַצֵּב וְהָכֵן לָךְ כלי מלחמה להלחם על הערים, אך לא שייצאו לקראת האויב, כִּי כבר אָכְלָה חֶרֶב סְבִיבֶיךָ.

(טו) מַדּוּעַ נִסְחַף אַבִּירֶיךָ – מדוע נשטפו הגיבורים במלחמה, הגם שהיו בערי מבצר, ומשיב, לֹא עָמַד, כִּי ה' הֲדָפוֹ.

(טז) ה' הִרְבָּה בהם כּוֹשֵׁל, גַּם על ידי המכשול נָפַל אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ, ונעשתה ביניהם מלחמה פנימית, ועל ידי זה היתה חרב איש ברעהו, והתפזרו העמים שבאו לעזור למצרים במלחמה, וַיֹּאמְרוּ אנשי העמים זה לזה, קוּמָה וְנָשֻׁבָה אֶל עַמֵּנוּ, וְאֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ, מִפְּנֵי חֶרֶב הַיּוֹנָה – מפני חרבו של נבוכדנצר מלך בבל, ומכונה כך כיון שמלכות בבל היתה חוקקת על דגלה דמות יונה.