שיעור 252, ספר ירמיהו, פרק מח, ה-ח

ה כִּ֚י מַֽעֲלֵ֣ה הַלֻּחִ֔ית בִּבְכִ֖י יַֽעֲלֶה־בֶּ֑כִי כִּ֚י בְּמוֹרַ֣ד חֽוֹרֹנַ֔יִם צָרֵ֥י צַֽעֲקַת־שֶׁ֖בֶר שָׁמֵֽעוּ׃ ו נֻ֖סוּ מַלְּט֣וּ נַפְשְׁכֶ֑ם וְתִֽהְיֶ֕ינָה כַּֽעֲרוֹעֵ֖ר בַּמִּדְבָּֽר׃ ז כִּ֠י יַ֣עַן בִּטְחֵ֤ךְ בְּמַֽעֲשַׂ֨יִךְ֙ וּבְא֣וֹצְרוֹתַ֔יִךְ גַּם־אַ֖תְּ תִּלָּכֵ֑דִי וְיָצָ֤א כְמוֹשׁ֙ בַּגּוֹלָ֔ה כֹּֽהֲנָ֥יו וְשָׂרָ֖יו יַחְדָּֽו׃ ח וְיָבֹ֨א שֹׁדֵ֜ד אֶל־כָּל־עִ֗יר וְעִיר֙ לֹ֣א תִמָּלֵ֔ט וְאָבַ֥ד הָעֵ֖מֶק וְנִשְׁמַ֣ד הַמִּישֹׁ֑ר אֲשֶׁ֖ר אָמַ֥ר יְהוָֽה׃

֍֍ ֍

(ה) כִּי מי שימלט מהמערכה ויעלה במַעֲלֵה הַלֻּחִית בִּבְכִי יַעֲלֶה בֶּכִי, והטעם שיבכה, כִּי כבר בְּמוֹרַד חוֹרֹנַיִם שלפני מעלה הלוחית, צָרֵי – אויביהם צַעֲקַת שֶׁבֶר שָׁמֵעוּ, כי שם כבר היה שוד ושבר, ונפלו במלחמה.

(ו) לכן פונה למואב ואומר להם, אל תלחמו כלל, אלא נֻסוּ – בירחו, ועל ידי זה מַלְּטוּ את נַפְשְׁכֶם, וְתִהְיֶינָה כַּעֲרוֹעֵר – כמו העיר ערוער (השייכת גם היא למואב) השוכנת בַּמִּדְבָּר.

(ז) כִּי יַעַן בִּטְחֵךְ בְּמַעֲשַׂיִךְ אשר בשדה ובכרם, וּבְאוֹצְרוֹתַיִךְ שאספת מכבר, ומחמת כן לא תרצו לברוח מעריכם ולמלט את עצמכם, לכן לא רק שיקחו האויבים את כל האוצרות, אלא גַּם אַתְּ בעצמך תִּלָּכֵדִי, וְיָצָא כְמוֹשׁ אלהי מואב גם הוא בַּגּוֹלָה, כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּו, ולכן היה טוב לכם אם מתחילה הייתם נמלטים מעריכם.

(ח) ואל תחשבו שיבוא האויב רק על חלק מערי מואב, אין הדבר כן, אלא וְיָבֹא שֹׁדֵד אֶל כָּל עִיר וְעִיר, לֹא תִמָּלֵט אף אחת מהן, וְאָבַד הָעֵמֶק, וְנִשְׁמַד הַמִּישֹׁר, וכל זה יבוא מחמת אֲשֶׁר אָמַר ה'.