שיעור 251, ספר ירמיהו, פרק מח, א-ד

א לְמוֹאָ֡ב כֹּֽה־אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל ה֤וֹי אֶל־נְבוֹ֙ כִּ֣י שֻׁדָּ֔דָה הֹבִ֥ישָׁה נִלְכְּדָ֖ה קִרְיָתָ֑יִם הֹבִ֥ישָׁה הַמִּשְׂגָּ֖ב וָחָֽתָּה׃ ב אֵ֣ין עוֹד֮ תְּהִלַּ֣ת מוֹאָב֒ בְּחֶשְׁבּ֗וֹן חָֽשְׁב֤וּ עָלֶ֨יהָ֙ רָעָ֔ה לְכ֖וּ וְנַכְרִיתֶ֣נָּה מִגּ֑וֹי גַּם־מַדְמֵ֣ן תִּדֹּ֔מִּי אַֽחֲרַ֖יִךְ תֵּ֥לֶךְ חָֽרֶב׃ ג ק֥וֹל צְעָקָ֖ה מֵחֹֽרוֹנָ֑יִם שֹׁ֖ד וָשֶׁ֥בֶר גָּדֽוֹל׃ ד נִשְׁבְּרָ֖ה מוֹאָ֑ב הִשְׁמִ֥יעוּ זְּעָקָ֖ה צְעִירֶֽיהָ׃

֍֍ ֍

פרק מח (א) לְמוֹאָב, כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, ונבואה זו מיוחסת לה' 'אלוקי ישראל', כיון שחורבן מואב היה כעונש על כך שהצרו לישראל, הוֹי אֶל העיר נְבוֹ כִּי שֻׁדָּדָה, הֹבִישָׁה נִלְכְּדָה העיר קִרְיָתָיִם, הֹבִישָׁה עיר הַמִּשְׂגָּב, וָחָתָּה – פחדה.

(ב) וכיון שנבו קריתים והמשגב היו הערים המהוללות של מואב, אחרי שנחרבו שוב אֵין עוֹד תְּהִלַּת מוֹאָב, כי בְּחֶשְׁבּוֹן חָשְׁבוּ האויבים עָלֶיהָ רָעָה, ואמרו לְכוּ וְנַכְרִיתֶנָּה מִגּוֹי, גַּם העיר מַדְמֵן, שהיתה בקצה גבול מואב, ולשם ברחו פליטי מואב, תִּדֹּמִּי ותיכרתי, כי אַחֲרַיִךְ תֵּלֶךְ חָרֶב להרוג את הבורחים.

(ג) קוֹל צְעָקָה נשמע מֵחֹרוֹנָיִם, כי שם היה שֹׁד וָשֶׁבֶר גָּדוֹל.

(ד) נִשְׁבְּרָה מוֹאָב, הִשְׁמִיעוּ זְּעָקָה צְעִירֶיהָ – אנשי צוער, שברחו ממנה השמיעו זעקה זו ופרסמו שנשברה מלכות מואב.