שיעור 256, ספר ירמיהו, פרק מח, כו-ל

כו הַשְׁכִּירֻ֕הוּ כִּ֥י עַל־יְהוָ֖ה הִגְדִּ֑יל וְסָפַ֤ק מוֹאָב֙ בְּקִיא֔וֹ וְהָיָ֥ה לִשְׂחֹ֖ק גַּם־הֽוּא׃ כז וְאִ֣ם ׀ ל֣וֹא הַשְּׂחֹ֗ק הָיָ֤ה לְךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אִם־בְּגַנָּבִ֖ים נִמְצָ֑א כִּֽי־מִדֵּ֧י דְבָרֶ֥יךָ בּ֖וֹ תִּתְנוֹדָֽד׃ כח עִזְב֤וּ עָרִים֙ וְשִׁכְנ֣וּ בַּסֶּ֔לַע יֹֽשְׁבֵ֖י מוֹאָ֑ב וִֽהְי֣וּ כְיוֹנָ֔ה תְּקַנֵּ֖ן בְּעֶבְרֵ֥י פִי־פָֽחַת׃ כט שָׁמַ֥עְנוּ גְאוֹן־מוֹאָ֖ב גֵּאֶ֣ה מְאֹ֑ד גָּבְה֧וֹ וּגְאוֹנ֛וֹ וְגַֽאֲוָת֖וֹ וְרֻ֥ם לִבּֽוֹ׃ ל אֲנִ֤י יָדַ֨עְתִּ֨י נְאֻם־יְהוָ֔ה עֶבְרָת֖וֹ וְלֹא־כֵ֑ן בַּדָּ֖יו לֹא־כֵ֥ן עָשֽׂוּ׃

֍֍ ֍

(כו) הַשְׁכִּירֻהוּ את כוס התרעלה, כִּי עַל ה' הִגְדִּיל בדיבורי חירופים וגידופים, וְסָפַק מוֹאָב בְּקִיאוֹ – כמו שיכור המקיא את היין ששתה, ומסתפק אם זהו יין או קיאו, וחוזר ושותהו, וְהָיָה לִשְׂחֹק גַּם הוּא – הכל שוחקים ומלגלגים עליו, כך יהיו מואב, שאחרי שהגלו אותם מארצם, חזרו בסתר ובהחבא לעריהם, ושוב הגלו אותם משם פעם נוספת (וכאילו הקיאה אותם ארצם, וחזרו אליה, והקיאה אותם פעם נוספת).

(כז) וְאִם לוֹא הַשְּׂחֹק הָיָה לְךָ יִשְׂרָאֵל – וזהו עונש על כך שהיו מואב מלגלגים על ישראל, שאחרי שהוגלו מארצם היו חוזרים אל עריהם בהחבא, והיו אומרים על היהודים, אִם בְּגַנָּבִים נִמְצָא – שהם כמו הגנבים החותרים את הבתים בחושך ובסתר, כִּי מִדֵּי דְבָרֶיךָ בּוֹ תִּתְנוֹדָד – כשהיית מדבר על היהודים היית נע ונד מרוב שחוק.

(כח) עִזְבוּ את העָרִים, וְשִׁכְנוּ בַּסֶּלַע – סלע המדבר שהיה מחוץ לגבול מואב, יֹשְׁבֵי מוֹאָב, וִהְיוּ כְיוֹנָה תְּקַנֵּן, בְּעֶבְרֵי פִי פָחַת – בחפירה עמוקה שיש לה שני עַבָרִים, שאם יבוא האויב מצד אחד, תברח לצד השני.

(כט) אמנם אנשי מואב לא עשו זאת, שָׁמַעְנוּ גְאוֹן מוֹאָב – גאוותו של מואב, גֵּאֶה מְאֹד, גָּבְהוֹ וּגְאוֹנוֹ וְגַאֲוָתוֹ, וְרֻם לִבּוֹ, ומחמת כן לא ברח אל המדבר, כי ברוב גאוותו חשב שהאויב לא יוכל לנצח אותו.

(ל) אֲנִי יָדַעְתִּי, נְאֻם ה', את עֶבְרָתוֹ – כעסו על ישראל, וְלֹא כֵן – לכן לא עשו כן ולא ברחו, וגם אני ידעתי את בַּדָּיו – מחשבותיו, כי אינו מאמין שינצח אותו האויב, ולכן לֹא כֵן עָשׂוּ לברוח אל המדבר.