שיעור 267, ספר ירמיהו, פרק מט, כ-כב

כ לָכֵ֞ן שִׁמְע֣וּ עֲצַת־יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ אֶל־אֱד֔וֹם וּמַ֨חְשְׁבוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב אֶל־יֹֽשְׁבֵ֣י תֵימָ֑ן אִם־ל֤וֹא יִסְחָבוּם֙ צְעִירֵ֣י הַצֹּ֔אן אִם־לֹ֥א יַשִּׁ֛ים עֲלֵיהֶ֖ם נְוֵהֶֽם׃ כא מִקּ֣וֹל נִפְלָ֔ם רָֽעֲשָׁ֖ה הָאָ֑רֶץ צְעָקָ֕ה בְּיַם־ס֖וּף נִשְׁמַ֥ע קוֹלָֽהּ׃ כב הִנֵּ֤ה כַנֶּ֨שֶׁר֙ יַֽעֲלֶ֣ה וְיִדְאֶ֔ה וְיִפְרֹ֥שׂ כְּנָפָ֖יו עַל־בָּצְרָ֑ה וְֽ֠הָיָה לֵ֞ב גִּבּוֹרֵ֤י אֱדוֹם֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא כְּלֵ֖ב אִשָּׁ֥ה מְצֵרָֽה׃

֍֍ ֍

(כ) לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת ה' אֲשֶׁר יָעַץ אֶל אֱדוֹם, וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל יֹשְׁבֵי תֵימָן, שתחת מלכות אדום, אִם לוֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן, כלומר, האריות אשר הזמין עליהם ה' יסחבו את צעירי הצאן של הנוה האיתן, שהם עם אדום, אִם לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם – שיהיו נויהם שממה שאינה ראויה למרעה הצאן, וכך יהיו ערי אדום חרבים ושוממים.

(כא) מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ, ותהיה צְעָקָה גדולה, אשר בְּיַם סוּף נִשְׁמַע קוֹלָהּ, בעת שיצאו ישראל ממצרים ונקרע עבורם ים סוף, והטביע שם ה' את המצרים, באותו זמן צעקו המצרים גם כן צעקה גדולה שכזו.

(כב) הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה האויב, וְיִדְאֶה וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל בָּצְרָה, ראש מלכות אדום, וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה, כך יהיו הם חלשים ורפויי כח.