שיעור 283, ספר תהילים, פרק סד, ו-ח

(ו) יְחַזְּקוּ־לָ֨מוֹ ׀ דָּ֘בָ֤ר רָ֗ע יְֽ֭סַפְּרוּ לִטְמ֣וֹן מֽוֹקְשִׁ֑ים אָֽ֝מְר֗וּ מִ֣י יִרְאֶה־לָּֽמוֹ׃

(ז) יַ֥חְפְּֽשׂוּ עוֹלֹ֗ת תַּ֭מְנוּ חֵ֣פֶשׂ מְחֻפָּ֑שׂ וְקֶ֥רֶב אִ֗֝ישׁ וְלֵ֣ב עָמֹֽק׃

(ח) וַיֹּרֵ֗ם אֱלֹ֫הִ֥ים חֵ֥ץ פִּתְא֑וֹם הָ֝י֗וּ מַכּוֹתָֽם׃

(ו) ומלבד אותו לשון הרע שדיברו עלי, גם הכינו לי מוקשים בפועל ללוכדני בהם, יְחַזְּקוּ לָמוֹ דָּבָר רָע – יחזקו את המוקש הרע שהכינו לי, יְסַפְּרוּ זה לזה איך לִטְמוֹן מוֹקְשִׁים באופן שיהיו מוסתרים ולא אבחין בהם, אָמְרוּ לעצמם, מִי יִרְאֶה לָּמוֹ – מי יראה את המוקשים הללו, מאחר והטמנו אותם היטב, ובודאי לא ארגיש בהם.

(ז) וכדי להצדיק את מעשיהם הרעים, ולומר שראוי להורגני, יַחְפְּשׂוּ עוֹלֹת – יחפשו במעשי דברי עוולה, לומר שמחמתם אני חייב מיתה, תַּמְנוּ חֵפֶשׂ מְחֻפָּשׂ – ואחרי שסיימו לחפש בכל מקום הראוי לחיפוש, ולא מצאו שום מעשה עוול שניתן לייחס אלי, וְקֶרֶב אִישׁ וְלֵב עָמֹק – יחפשו עלי דברי עוולה בתוך ליבי ומצפוני, לומר שבליבי יש מחשבות רעות, ומחמתם ראוי להורגני.

(ח) אמנם הענישם ה' מידה כנגד מידה, וכשם שהם רצו לירות בי חץ פתאום, וַיֹּרֵם אֱלֹהִים חֵץ פִּתְאוֹם, בלא שיוכלו להתכונן לכך ולהציל את עצמם, ואותם מוקשים שהכינו לי, הם עצמם הָיוּ מַכּוֹתָם.