שיעור 29, ספר דניאל, פרק ג, טז-יח

טז עֲנ֗וֹ שַׁדְרַ֤ךְ מֵישַׁךְ֙ וַֽעֲבֵ֣ד נְג֔וֹ וְאָֽמְרִ֖ין לְמַלְכָּ֑א נְבֽוּכַדְנֶצַּ֔ר לָֽא־חַשְׁחִ֨ין אֲנַ֧חְנָא עַל־דְּנָ֛ה פִּתְגָ֖ם לַהֲתָֽבוּתָֽךְ׃ יז הֵ֣ן אִיתַ֗י אֱלָהַ֨נָא֙ דִּֽי־אֲנַ֣חְנָא פָֽלְחִ֔ין יָכִ֖ל לְשֵׁיזָֽבוּתַ֑נָא מִן־אַתּ֨וּן נוּרָ֧א יָקִֽדְתָּ֛א וּמִן־יְדָ֥ךְ מַלְכָּ֖א יְשֵׁיזִֽב׃ יח וְהֵ֣ן לָ֔א יְדִ֥יעַ לֶֽהֱוֵא־לָ֖ךְ מַלְכָּ֑א דִּ֤י לֵֽאלָהָךְ֙ לָֽא־אִיתַ֣נָא פָֽלְחִ֔ין וּלְצֶ֧לֶם דַּֽהֲבָ֛א דִּ֥י הֲקֵ֖ימְתָּ לָ֥א נִסְגֻּֽד׃

(טז) עֲנוֹ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְאָמְרִין לְמַלְכָּא – ענו חנניה מישאל ועזריה ואמרו למלך, נְבוּכַדְנֶצַּר – אתה, נבוכדנצר (ולא כינוהו כלל בשם 'מלך', כי רצו להראות לו שאם הוא בא להעבירם על הדת אינם מחשיבים אותו כמלך, אלא כאדם רגיל), לָא חַשְׁחִין אֲנַחְנָא – אין אנחנו חוששים, כלומר איננו צריכים להתמהמה וליטול עצה, עַל דְּנָה פִּתְגָם לַהֲתָבוּתָךְ – מה להשיב לך על הדבר הזה, האחרון, שאמרת, מי האלהים שיכול להצילנו מידך.

(יז) הֵן אִיתַי אֱלָהַנָא – כי יש אלהים, דִּי אֲנַחְנָא פָלְחִין – שאנחנו עובדים אותו, יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַנָא מִן אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא – שיכול להצילנו מכבשן האש היוקדת, וּמִן יְדָךְ מַלְכָּא יְשֵׁיזִב – ואף מידך, המלך, יכול הוא להצילנו, שלא תוכל להשליכנו אל האש כלל.

(יח) וְהֵן לָא – ואם לא ירצה אלוקינו להצילנו מידך ומיד האש, יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא – בכל זאת יהא ידוע לך, המלך, דִּי לֵאלָהָךְ לָא אִיתַנָא פָלְחִין – שלאלהיך לא נעבוד, וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד – ולצלם הזהב שהקמת לא נשתחווה (והזכירו כאן לשון 'הקמה' על הצלם, כדי להדגיש שהיתה לנבוכדנצר בזה כוונה לשם אלוהות, בשונה מנבוכדנצר שאמר להם על הצלם לשון 'עשייה', כאילו לא היתה כוונתו אלא לשם חיזוק מלכותו).