שיעור 293, ספר משלי, פרק כד, טו-טז

טו אַל־תֶּֽאֱרֹ֣ב רָ֭שָׁע לִנְוֵ֣ה צַדִּ֑יק אַֽל־תְּשַׁדֵּ֥ד רִבְצֽוֹ׃ טז כִּ֤י שֶׁ֨בַע ׀ יִפּ֣וֹל צַדִּ֣יק וָקָ֑ם וּ֝רְשָׁעִ֗ים יִכָּֽשְׁל֥וּ בְרָעָֽה׃

֍             ֍              ֍

(טו) פונה עתה לרשע ואומר, אַל תֶּאֱרֹב, רָשָׁע, לִנְוֵה [-לביתו של] צַדִּיק, מחמת חמדת הממון, שרצונך ליטול את ביתו, אַל תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ – ואל תבוא אליו בדרך נקמה ושנאה, להחרידו משלוותו.

(טז) כִּי אפילו אם שֶׁבַע פעמים יִפּוֹל צַדִּיק, וָקָם – יקום לבסוף על ידי עזרת ה' והשגחתו החופפים עליו, וּרְשָׁעִים, הגם שהם רבים, יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה שיכינו על הצדיק, ובה עצמה יפלו ולא יקומו.