שיעור 311, ספר תהילים, פרק סט, טז-יט

(טז) אַל־תִּשְׁטְפֵ֤נִי ׀ שִׁבֹּ֣לֶת מַ֭יִם וְאַל־תִּבְלָעֵ֣נִי מְצוּלָ֑ה וְאַל־תֶּאְטַר־עָלַ֖י בְּאֵ֣ר פִּֽיהָ׃

(יז) עֲנֵ֣נִי יְ֭הוָה כִּי־ט֣וֹב חַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַֽ֝חֲמֶ֗יךָ פְּנֵ֣ה אֵלָֽי׃

(יח) וְאַל־תַּסְתֵּ֣ר פָּ֭נֶיךָ מֵֽעַבְדֶּ֑ךָ כִּֽי־צַר־לִ֗֝י מַהֵ֥ר עֲנֵֽנִי׃

(יט) קָרְבָ֣ה אֶל־נַפְשִׁ֣י גְאָלָ֑הּ לְמַ֖עַן אֹֽיְבַ֣י פְּדֵֽנִי׃

(טז) ואף שנראה שאין לו הצלה מהשונאים אלא על ידי שגלי הים ישטפוהו למקום רחוק, או שתבלענו מצולת הים, או שתסגור עליו הבאר את פיה, מבקש שלא יקרה כן, אַל תִּשְׁטְפֵנִי שִׁבֹּלֶת מַיִם, וזהו משל לכך שיצטרך לברוח מירושלים מפני המורדים בו, וְאַל תִּבְלָעֵנִי מְצוּלָה, וזהו משל לכך שיתחבא במערות ובנקיקי הסלעים שבמדבר, וְאַל תֶּאְטַר עָלַי בְּאֵר פִּיהָ, וזהו משל לכך שיסגור את עצמו בעיר מבוצרת, ותפילתו היא שלא תהא ההצלה מהמרד של אבשלום באחת מהדרכים הללו.

(יז) אלא עֲנֵנִי יְיָ להצילני מהמרד כִּי טוֹב – בדרך טובה שאין נלוית אלא רעה, מחמת חַסְדֶּךָ, כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלָי – וכן מצד מדת הרחמים תפנה אלי לראות בעוניי ולרחם עלי.

(יח) ומלבד הישועה עצמה שתבוא בזמנה, גם עתה תראה לי שאתה עומד להושיעני, וְאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵעַבְדֶּךָ גם קודם הישועה, כִּי צַר לִי, ולכן אבקש שמַהֵר עֲנֵנִי, ללא עיכוב.

(יט) וכיון שבקשתו היא גם על פדות הנפש וגם על פדות הגוף, מפרש את בקשתו ואומר, קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ – את נפשי תגאל מחמת קורבתה אליך, שהרי היא חלק אלוה ממעל, ודרך הקרוב לגאול את קרובו, והרי אין לי גואל אחר מלבדך. לְמַעַן אֹיְבַי פְּדֵנִי – ואף את גופי, שאינו נחשב כקרוב אליך, תפדה מצד עצמו, מאחר ונפל ביד האויבים, שלא ישחיתוהו.