שיעור 314, ספר תהילים, פרק סט, כח-לב

(כח) תְּֽנָה־עָ֭ו͏ֹן עַל־עֲו͏ֹנָ֑ם וְאַל־יָ֝בֹ֗אוּ בְּצִדְקָתֶֽךָ׃

(כט) יִ֭מָּח֥וּ מִסֵּ֣פֶר חַיִּ֑ים וְעִ֥ם צַ֝דִּיקִ֗ים אַל־יִכָּתֵֽבוּ׃

(ל) וַֽ֭אֲנִי עָנִ֣י וְכוֹאֵ֑ב יְשׁוּעָֽתְךָ֖ אֱלֹהִ֣ים תְּשַׂגְּבֵֽנִי׃

(לא) אֲהַֽלְלָ֣ה שֵׁם־אֱלֹהִ֣ים בְּשִׁ֑יר וַֽאֲגַדְּלֶ֥נּוּ בְתוֹדָֽה׃

(לב) וְתִיטַ֣ב לַֽ֭יהוָה מִשּׁ֥וֹר פָּ֗ר מַקְרִ֥ן מַפְרִֽיס׃

(כח) וכיון שבדברים אלו הם מייחסים לה' את האשמה שלהם ברדיפת דוד, לכן תְּנָה עָו‍ֹן זה עליון עַל כל עֲו‍ֹנָם, וכאילו זה יהיה העוון שיצוף למעלה ויקטרג עליהם בראשונה. וכיון שהם מצדיקים את עצמם בכך שהם כביכול מאשימים אותך, ואומרים שהם שלוחי ה' לסיים את העונש שה' התחיל בו, לכן תענישם מידה כנגד מידה, וְאַל יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶךָ – לא יֵחשבו לפניך כצדיקים.

(כט) עונשם יהיה שיִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים, וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ, ועל ידי עונשם יכירו כולם שלא היו צדיקים בדבר זה.

(ל) ויֵדעו הכל שאין האמת כדבריהם שאני מוכה על ידך, אלא בהיפך מדבריהם, וַאֲנִי עָנִי וְכוֹאֵב רק מכח מעשיהם, ואילו יְשׁוּעָתְךָ אֱלֹהִים היא אשר תְּשַׂגְּבֵנִי.

(לא) אֲהַלְלָה שֵׁם אֱלֹהִים בְּשִׁיר, לספר את טובותיו הכלליות, וַאֲגַדְּלֶנּוּ יותר בְתוֹדָה שאביא כדי להודות לו על טובותיו הפרטיות והמיוחדות שעשה לי.

(לב) וְתִיטַב – מה שאגדיל את שם ה' בתודתי תהיה טובה לַייָ יותר מִשּׁוֹר פָּר שאביא כקרבן תודה, מַקְרִן מַפְרִיס – שיש לו קרנים ופרסות.